יום שני ו' באב תש"פ
בעל חיים 'כלאים' שנולד מבהמה וחיה – האם דינו כחיה או כבהמה?
חֶלְבָּן של בהמות, אסור באכילה, ועונשו של האוכֵל – 'כרת'; וחֶלבן של חיות, מותר באכילה. לעומת זאת, דם החיה הניגר ממנה בשעת השחיטה, יש בו מצוַת 'כיסוי הדם', ואילו דם בהמה אינו טעון כיסוי.
ו'כּוֹי', שהוא מין בעל חיים טהור, וכן בעל חיים כלאים, דהיינו שנולד מבהמה וחיה – וכגון שנולד מתיש וצְבִיָּה, או להיפך – ספק בידינו אם הוא נחשב כבהמה או כחיה, ולכן חלבו אסור, ואילו דמו טעון כיסוי, ללא ברכה.
ושור הבר, המכוּנה 'בּוּפָלוֹ' – לדעת השולחן ערוך דינו כבהמה; אך לדעת הרמ"א, מאחר ויש הסוברים שדינו כחיה, רצוי לכסות את דמו, ללא ברכה.
[משנ"ב תצח, צב-צג; ביאורים ומוספים דרשו, 85; בהרחבה ע"פ המקור]
מדוע אסור להגיר את דם השחיטה לתוך כלי?
מצוַת 'כיסוי הדם' – נחלקו הפוסקים אם חובה לקיימהּ מיד לאחר השחיטה, או שניתן לקיימהּ לאחר זמן. ובדיעבד, לכל הדעות ניתן לקיימה אף זמן רב לאחר השחיטה, כל עוד נותר הדם בעֵינו.
ולדֵעה שניתן לכסות לאחר זמן – ניתן לשמור את הדם בכלי עד לקיום המצוה, אבל אסור לשחוט באופן שדם השחיטה ניגר מצוואר החיה או העוף לתוך כלי – ודבר זה אסור בשחיטת כל בעל חיים שהוא – כדי שלא יֵראה כמקבל את הדם בכלי על מנת להקריבו לעבודה זרה, כמנהגם של עובדי עבודה זרה בשנים קדמוניות.
ואיסור זה, הוא רק כשהכלי ריק; אך אם יש בו עפר, או מים עכורים, מותר להגיר את דם השחיטה לתוכו.
[ביה"ל ד"ה ולערב; ביאורים ומוספים דרשו, 66; וראה דרכ"ת כח, ג]
האם מותר לאכול מבשר 'בן פקועה' ללא שחיטה?
נאמר בתורה: "וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה... בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ", ומהמילה 'בבהמה' היתֵרה, דרשו חכמינו ז"ל, שהרי זה כאילו כתוב: "בהמה בבהמה אותה תאכלו", והיינו שעובר הנמצא בבטן הבהמה לאחר שנשחטה כדין, נפטר בשחיטת אמו, ומותר לאוכלו ללא שחיטה. עובר זה מכוּנה 'בן פקועה', על שֵׁם ש'פקעו' (= קרעו, פתחו) את בטנה של האֵם והוציאוהו מתוכה.
ותיקנו חכמים, שאם עמד על גבי הקרקע – חובה לשוחטו, כדי שהאוכֵל את בשרו לא יֵחשד כמי שאוכל ללא שחיטה. ואף בדיעבד אסור ללא שחיטה, ויש מתירים. ובן פקועה של חיה – חובה לכסות את דמו לאחר השחיטה, (למעֵט אם שוחטו ביום טוב).
[ביאורים ומוספים דרשו תצח, 87; אנצ"ת ע' בן פקועה]