רגיל בפי העולם, שמותר לספר לשון הרע שכבר מפורסם לכל, וכגון שכבר נכתב בעיתון וכדומה. בהלכות הנלמדות היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים', נראה עד כמה הדברים אינם פשוטים, וכי כמעט לא מצוי שיצטרפו כל התנאים להתיר סיפור לשון הרע גם באופנים אלו.
בסעיף ג' מביא ה'חפץ חיים' את דעת הרמב"ם, שלשון הרע שסופר בפני שלושה אנשים, אף שוודאי עובר המספר על איסור לשון הרע, מכל מקום אם אחד השומעים מספר הלאה את מה ששמע, אינו עובר על איסור לשון הרע, משום שהדבר כבר עשוי להתגלות. אמנם – כל זה רק אם מספר בדרך אקראי, אך לא שייתכוון להעביר את הקול ולגלותו יותר. ובהגה"ה מוסיף ה'חפץ חיים', שיש אומרים עוד, שאפילו בדרך אקראי אין מותר אלא אם התגלגל הדבר דרך אגב בתוך דיבורו, אבל לא שיכוון לספר עניין זה במיוחד.
בביאורים ומוספים שבמהדורת 'דרשו' מביאים כאן הקדמה קצרה לסעיפים הבאים, בהם מגביל ה'חפץ חיים' את ההיתר הנ"ל בכמה תנאים. א) בסעיף ד' כותב שרק מי ששמע את הדברים כשנאמרו בפני שלושה, הוא זה שמותר לו לספר הלאה באקראי, אבל האדם ששמע מפי אחד השומעים הראשונים, אסור לו להמשיך ולספר, כיוון שעליו לחוש שמא לא נאמרו הדברים בפני שלושה. ב) בסעיפים ה-ח מביא ה'חפץ חיים' מספר אופנים בהם גם מה שנאמר בפני שלושה אינו עומד להתפרסם, ועל כן במקרים אלו אין היתר של 'אפי תלתא'. ג) בסעיף ט' כותב ה'חפץ חיים' שאין היתר אלא לספר הדברים כמות שנאמרו אבל אין להטעימם או להוסיף חוות דעת שלילית וכדומה. ד) בסעיף י' כותב ה'חפץ חיים' שכל ההיתר הוא כלפי המספר, ששמע את הדברים באפי תלתא, אבל מי ששומע ממנו, אסור לו להאמין. ולכן, אם המספר משער – בהכירו את טבע השומע – שהוא יאמין למה שמספר לו, אסור לו לספר משום שמכשילו ב'לפני עור'.
נמצא, שכמעט לא מצוי שיהיה מותר לספר לשון הרע שסופר באפי תלתא. וכך כותב ה'חפץ חיים' בהגהות 'באר מים חיים' כאן, וכן להלן בסעיף י. עוד מביאים בביאורים ומוספים, שלענין רכילות – כלומר, אם אחד השומעים ששמעו באפי תלתא רוצה לומר לחברו שפלוני דיבר עליו – כתב ה'חפץ חיים' לקמן בהלכות רכילות (כלל ב ס"ג) שאמנם יש אומרים שמותר, אף אין לסמוך על דעה זו למעשה, כי רבים חולקים על כך, עיי"ש.
ומה הדין בדבר שכבר התפרסם ונודע לכל, כגון שנכתב בעיתון – האם מותר לספרו לאדם שעדיין לא שמע מכך? בביאורים ומוספים מביאים שיש שכתבו כי מדברי ה'חפץ חיים' בכמה מקומות מבואר שאין בזה איסור לשון הרע [ודעת הגר"נ קרליץ שכל זה הוא לדעת הרמב"ם המתיר לספר לשון הרע שסופר באפי תלתא, אך לדעות החולקות אסור גם בזה]. אלא שהיתר זה הוא רק אם מספר זאת באקראי, וכן אסור לספר זאת למי שיאמין לכך, משום שמכשילו באיסור קבלת לשון הרע, וכן אסור להטעים את הדברים בפני השומע, וכפי התנאים שהזכרנו בקצרה לעיל. נמצא אפוא, שגם דבר גנות שכבר התפרסם בעיתון, כמעט לא מצוי שיהיה מותר לספרו.
עוד הביאו בביאורים ומוספים שה'חפץ חיים' הורה למישהו ששאלו לגבי מקרה מסויים, שימנע מלשוחח על כך אפילו עם אדם שכבר יודע עליו. וכן כותב ה'חפץ חיים' לקמן, שאפילו כאשר מספר למישהו דבר שכבר שמע אותו ממישהו אחר, עובר על לשון הרע, כיון שהתורה אסרה את עצם סיפור הגנות, וגם גורם בסיפורו שהדברים יתקבלו יותר אצל השומע, לאחר שכבר שמע אותם משני אנשים. [ואף להרמב"ם שמתיר ב'אפי תלתא' – הרי כשכוונת המספר השני להחזיק את הגנות בפני השומע ולגנותו בזה יותר, אסור].