בשיחה לקראת היום הקדוש, סיפר מורינו הגאון הצדיק רבי נטע פריינד זצ"ל:
הרב הקדוש רבי רפאל מבערשיד זצוק"ל, תלמידו הנאמן וממשיך דרכו של הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זצוק"ל, היה כידוע מוסר נפשו מאד על מידת האמת. כל הנהגותיו ופעולותיו בצדק ובמשפט קו הישר והנכון.
פעם אחת בערב יום הכיפורים, בדרכו מביתו לבית הכנסת לתפילת כל נדרי, ותארו כפני מלאך אלוקים, במלבושי לבן מהודרים, ופניו זוהרות בזוהר עליון, היה מהלך בדבקות עצומה במחשבות קדשו בשגב היום.
לפתע פוגש בו בדרכו איש כפרי פשוט ועם הארץ, אשר שמח מאד למראה הרב הנכבד. הוא פנה אל הרב ואמר: "א גוט יאהר! שמח אני מאד לפגוש את הרב, כי לאחרונה נצרכתי לעצתו ולא עלה בידי לבוא אל הרב. הנה לאחרונה מסרבות העיזים שבדיר לאכול מן התבן…. וכאשר אינן אוכלות כראוי הרי הנן מצטמקות מיום ליום"…
הצדיק רבי רפאל הקשיב לדבריו בנחת ובאורך רוח, עמד עמו יחדיו כמי שיש עמו זמן רב… והחל לייעץ פתרונים: דומני שמן הראוי לערב יותר מים בתבן ובקש, אולי גם לערב מעט 'קאשע' [דייסה] עם התבן, הרי את הקאשע בוודאי תאהבנה העיזים, וכך כשתתקרבנה לאכול מן הקאשע ממילא כבר תסעדנה את ליבם גם מן התבן….
היהודי שמח מאד על העצה הנבונה, והודה לרבי בכל לב על שהציל את העיזים!
התלמידים שהתלוו אל הרב בדרכו היו מלאים התפעלות מן הצורה ומן האופן שמתייחס הרב לאותו כפרי ושאלותיו, כאשר בעצמם נוכחו במדרגת הדבקות העצומה שהיה רבם נתון באותה עת, וכיצד זה הוריד את עצמו עד מדרגה התחתונה, להתקשר עם היהודי בענייני עיזים ותבן…
כשהמשיכו בדרכם, פתח הרב ואמר: "הנה באיגרת הרמב"ן ז"ל המפורסמת, שצריכה תמיד להיות נר לרגלי איש ישראל בכל דרכי התנהגותו עלי אדמות, פתח: 'תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת'. כוונת 'לכל אדם' כוללת אף לאיש כפרי פשוט, וכוונת 'בכל עת' כוללת אפילו ביום כיפור לפני כל נדרי!"
*
הגאון הצדיק רבי משה אהרן שטרן זצ"ל, המשגיח המפורסם דישיבה קדושה קמניץ, היה אומר תדיר, שאם לא היה מתבייש, היה פותח בבית הכנסת בריקוד של שמחה בעת ברכת 'שהחינו' של יום הכיפורים!
שכן אילו ידע האדם על עבירה אחת בלבד שנמחקה לו, כמה ששון ושמחה היה צריך להתמלא בזה! על אחת כמה וכמה כעת ביום הקדוש והנורא שנמחלים כל עוונותיהם של ישראל, הרי "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכפורים"! (תענית כו).
והוסיף ואמר, שאם היו ישראל מכירים היטב בטיב זו השמחה וחשים ומרגישים גודל הזיכוך וניקוי הנפש שביום הכיפורים, ממילא לא במהרה היו נכשלים חלילה לאחר יום הכיפורים בחטא…
(מתוך טיב המעשיות)