בראש חודש כסליו היה הגרב"צ פלמן זצ"ל מתחיל לעסוק בשיעוריו בהלכות חנוכה. גם כאשר עמדו באמצע סידרת שיעורים על נושאים אחרים, הרי בהגיע ראש חודש כסליו הפסיק ועסק בעניינו של החודש – דיני חנוכה.
ובאמת בהתחלה היה הדבר לפלא, מה יש להאריך כל כך הרבה בהלכות חנוכה, עד כדי כך שצריך חודש שלם למסור שיעורים על ההלכות הללו. הרי בדרך כלל בשיעור אחד אפשר לתמצת את כל ההלכות הנוגעות למעשה, ומה ראה להקדיש זמן כה רב בשביל הלכות חנוכה? אבל הפלא לא נשאר בגדר פלא, משום שכאשר שמעו את השיעורים התגלה לפני השומעים עולם חדש בדיני חנוכה. ספקות חדשים עלו והתעוררו, כאשר רובם ככולם היו אלו דברים שנוגעים למעשה, ושיטות הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים עלו ונפרשו כשמלה חדשה בבהירות יתירה. יחד עם זאת, בשיעור הראשון הוקדש חלק ניכר לעניין חביבות מצוות נר חנוכה, אשר הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ד הלכה י"ב) כותב על כך: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד".
בכל שנה ושנה הדברים חזרו על עצמם, כאשר הגרב"צ מוסיף והולך ומעורר עוד ועוד נידונים הלכתיים בדיני חנוכה, שרובם התעוררו ממעשים שהיו.
מספר הג"ר שמואל כהן שליט"א, שבאחת השנים שאל את הגרב"צ מדוע הוא מקדיש שיעורים זמן רב כל כך להלכות חנוכה, במה זכו דיני חנוכה שבעבורם הוא מקדיש ומרחיב כל כך הרבה בדינים ובפרטי הדינים, בלומדות בפלפול ובאגדה.
הגרב"צ, כדרכו בהנהגותיו שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים, בחר בתחילה להסתיר את טעמו ולא השיב, אך השואל שהבחין כי באמת יש עמו טעם כמוס ואין זה רק מפני ריבוי ההלכות, חזר ושאל עד שקיבל את התשובה.
ואלו דבריו: מובא בגמרא בשבת (כג ע"ב) שהרגיל בנר זוכה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים, ורש"י מפרש שהכוונה לנר שבת ונר חנוכה. שאלו את החתם סופר, הרי ישנם אנשים שאומרים שהם זהירים בנר שבת ובנר חנוכה, ואין להם בנים תלמידי חכמים? והשיב להם, שמה שכתוב בגמרא "הרגיל בנר" הכוונה היא לאדם שזהיר במצוות נר שבת ונר חנוכה לקיימם בכל ההידורים ששייכים בהם, והוא מקיים את המצווה הזו באופן של לכתחילה שבלכתחילה, לצאת ידי חובה לכל הדעות והשיטות. הוא נקרא "הרגיל בנר" שנאמרה לו ההבטחה זוכה לבנים תלמידי חכמים.
משום כך, הסביר הגרב"צ, יש עניין מיוחד בדיני חנוכה לברר את כל ההלכות בכל הדקדוקים בצורה כזו שכל מי שישמע את השיעור יבין את שרשי הדברים ויבוא גם הוא לדקדק בכך, ומתוך כך יזכה לבנים תלמידי חכמים. לכן אני מאריך כל כך הרבה בשיעורים בהלכה ובאגדה, שיזכו כולם לקיים את המצווה הזו בשלימות ויזכו להבטחה האמורה בגמרא.
ובאמת גם במסגרת שיעורים בהלכות שבת ובהלכות יום טוב הוקדש שיעור ארוך במיוחד לדיני הדלקת נרות שבת ויום טוב.
ויש להוסיף, שבספר פסקי תשובות בתחילת הלכות חנוכה, מביא כדבר הזה מכתב יד של רבי יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד, שכתב שקיבל מאליהו הנביא זל"ט שמה שאמרו בגמרא שהזהיר בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים – מדובר באלו שזהירים להדליק כפי כל פרטי המצווה ודקדוקיה.
(מתוך גיליון 'שלמים מציון' מקץ תשע"ז)