במוצש"ק יתרו תשס״ג אמר רבינו: "התפילה צריכה לעבור הרבה הרבה תחנות עד שמגיעה למקום אליו היא צריכה להגיע. וכמו שבעולמנו זה יש בדרכים מחסומים ובהם חיילים שעוצרים את הנוסעים ובודקים כל אחד, כך בכל תחנה נערכת בדיקה לתפילה, ואם היא נפסלת לא ניתן לה להמשיך בדרכה, ואם נמצאה ראויה ניתן לה להמשיך. ובתחנה הבאה היא שוב נבדקת, וכמובן, ככל שהיא מתרוממת יותר הבדיקות קפדניות יותר.
וזה הביאור במה שכתוב שהמתפלל יכווין לבו כנגד א"י וכנגד ירושלים וכנגד קוה"ק, שכל אלו הן תחנות שדרכן התפילה עוברת [וכמדומה שהוסיף, ששם היא מצטרפת ונכללת עם כל תפילות ישראל], ומשם היא מתחילה לעלות למעלה, וגם שם יש תחנות תחנות בדרכה וכנ"ל.
והוסיף, שאם רוצים שהתפילה תגיע רחוק, צריך להזניק אותה חזק [- "שיסען"] והמשל בזה, כמו טיל או חללית, שלפי עצמת השיגור כך יש להם כח להמריא. ומהי ההזנקה של תפילה? – ככל שיש בה יותר לב! זוהי היריה וההזנקה של תפילה. ומה הכוונה 'לב'? – הכנעה לפני ה'. ולכן במצבנו קשה מאוד שתפילה תגיע למקומה, עכ"ד.
[א.ה. יש להדגיש שלא מדובר פה האם התפילה נענית ומועלת, אלא על גדר מיוחד שהתפילה צריכה לעלות ולהגיע למקומה. הוספת הכותב: הדברים הנ"ל אמר רבינו שליט"א במהלך השיעור בספר 'דרך ה". וניתן להמליץ ע"ז "נהירין ליה שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא", היינו שהדברים המבוארים בספה"ק היו אצלו 'נהירין' בבחינה של ראיה. בשעה שיצאו הדברים מפיו, הוא המחיש ושירטט בידיו כמו מפה איך התפילה עוברת מתחנה לתחנה, ועוצרים אותה לבדיקות וכו', והיו הדברים כ"כ מוחשיים אצלו, וממילא גם אצל השומעים, והיתה הרגשה כמו שאדם מהשורה מסביר לחבירו כיצד יגיע לרחוב פלוני ואומר לו 'לך ימינה ושמאלה ושוב ימינה ושמאלה', כך הסביר הוא את המסלול של התפילה].
(אוצרות משולחנו של ה'אילת השחר', מרשימות תלמידו רבי שלמה וולך שליט"א, 'קובץ גיליונות')