יום חמישי כ"ג בשבט תשע"ח
האם צריך לנקות את הפה משיירי מאכל לפני יציאה לרשות הרבים?
יש מהפוסקים שכתב כי אדם שיש בפיו שיירי מאכל, לכתחילה לא יצא בשבת לרשות הרבים. ואף שאינו מטלטל את שיירי המאכל בידו, אין זו 'הוצאה' ב'שינוי', כיון שדרך כל אדם ללכת כששיירי מאכל בפיו. אולם, כיון שאין בכמות שיירי המאכל 'שיעור' הוצאה, וגם זו 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', יש להקל בכך בדיעבד, כגון במקרה שמסיבה כלשהי אין באפשרותו לחצוץ את שיניו ולנקותם.
ויש מהפוסקים שצידד להקל בכך מטעם ששיירי המאכל בטלים לגוף, אך לא הכריע למעשה; והוסיף, שאם שיירי המאכל מפריעים לו או שבולטים מחוץ לפיו באופן מכוער, מסתבר שאינם בטלים לגוף. ויש שכתב שמותר לצאת עם שיירי מאכל בפה, ואף אם מוצצם בדרך, ובלבד שלא מדובר בשיירי מאכל שהדרך להקפיד ולהוציאם מהפה, כגון עצם, או חתיכה קשה של מאכל.
[ביאורים ומוספים דרשו שא, 16]
אילו תכשיטים אסור לענוד בשבת ברשות הרבים?
איסור 'הוצאה' מהתורה כולל הוצאת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים, (ולהיפך), בכוונה תחילה, או טלטולו ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות) ברשות הרבים. ומותר ללבוש בגד כדרכו – אף אם לובשים אותו רק במטרה להגן על בגד אחר – או תכשיט שעונדים אותו כדרכו. אולם, חכמינו ז"ל אסרו ללבוש בגדים מסוימים ולענוד תכשיטים מסוימים, מחשש שיסירו אותם או שיפלו ברשות הרבים, ואזי יטלטלום, מבלי משים, ארבע אמות ברשות הרבים.
וסוגי החששות, שלושה: 1. תכשיט שקיים חשש שיסירוהו ברחוב כדי להראותו לאחרים. 2. תכשיט המונח ברפיון, וקיים חשש שיפול; וכן נעל הגדולה ממידת האדם, באופן שקיים חשש שתפול. 3. פריטי לבוש שעשויים לעורר גיחוך, ולהביא לידי כך שהלובשם יסירֵם מרוב בושה. וכן אסור חכמים לצאת לרשות הרבים עם בגד או תכשיט שיש לחשוש ל'מראית העין', שיחשדוהו שמתעתד לעבור איסור.
[שו"ע שא, ז, משנ"ב יז, יח, יט, כ, כא ו־כה, וביה"ל ד"ה כל; ביאורים ומוספים דרשו, 21]
מי שרגלו מגובסת – האם רשאי לצאת לרשות הרבים עם נעל אחת בלבד?
כאמוּר, חכמינו ז"ל אסרו ללבוש בשבת פריטי לבוש העשויים לעורר גיחוך, ולהביא לידי כך שהלובש יסיר אותו מרוב בושה, ואחר כך יטלטלו ארבע אמות ברשות הרבים. ולפיכך, אסור לצאת לרשות הרבים כשרק רגלו האחת נעולה בנעל.
אולם, מי שרגלו האחת פצועה, או שנקע את רגלו וצולע, וכיוצא באלו – רשאי לצאת לרשות הרבים כשרק רגלו האחרת נעולה בנעל, כיון שהסיבה שהולך עם נעל אחת בלבד ניכרת לכל, ולא יגחכו עליו. ויש חולקים, וראוי להחמיר; אך ברשות הרבים שאינה נחשבת לרשות הרבים דאורייתא, ניתן להקל.
ומי שרגלו מגובסת – יש שהורה שהגבס נחשב כנעל, ורשאי לכל הדעות לצאת בנעל אחת בלבד. וכן אם אינו דורך כלל על רגלו הפצועה, אלא מדדה רק על רגלו השנייה, או בעזרת קביים – יש טעם להתיר את הדבר לכל הדעות, מכיון שנחשב כמי שיש לו רגל אחת בלבד.
[שו"ע שא, ז, משנ"ב כט, וביה"ל ד"ה באותו; ביאורים ומוספים דרשו, 22 ו־25]
סיכה ששמים על העניבה?