היום נלמד: ברכה על מים
יום שני ט"ו באדר תשע"ז
הרווית את צמאונך במעט מים - האם תברך ברכה אחרונה?
ככל 'ברכות הנהנין', גם ברכה על מאכל או משקה אינה אלא כאשר האדם נהנה מאכילתו ושתייתו. ברוב המאכלים והמשקאות, קיימת תמיד הנאת החיך והגרון, ולכן יש לברך עליהם גם כשאינו רעב או צמא, אולם, המים אין בהם טעם, ולכן אין לברך עליהם אלא כשמרווה בהם את צמאונו. ואם חש הנאת מה בפיו או בגרונו בעת השתייה, אות היא כי קיים בו צָמָא במידת מה, וחייב לברך. ויש אומרים שאם הרווה את צמאונו לפני ששתה את הכמות הנדרשת לחיוב ברכה אחרונה - לא יברך 'בורא נפשות'. [שו"ע ז, ומשנ"ב מ ו־מב; ביאורים ומוספים דרשו, 29]
באילו מקרים לא מברכים על שתיית מים?
כאמור, השותה מים שלא להרווית צמאונו, ואינו חש הנאת החיך בשתייתם - אינו מברך עליהם. ולפיכך, השותה מים רק לשם סיוע בבליעת מאכל או תרופה, ל'הורדת' מאכל ש'נתקע' בדרכו אל הקיבה, להפגת מרירות של מאכל מר או תרופה מרה, למניעת כאב ראש, או לשֵׁם לחלוח הגרון בשעת הרצאה, וכן השותה מים קרים כדי לקרר את גופו, או מים חמים כדי לחממו - לא יברך. ושתייה בשעות שלפני התענית במטרה למנוע צמאון בתענית - נחלקו הפוסקים אם נחשבת כשתייה להרווית הצמאון. [שו"ע ז, וביה"ל ד"ה חנקתיה; ביאורים ומוספים דרשו, 26 ו־28]
אילו משקאות דינם כמים לענין הנ"ל?
משקה 'תֵּה' רגיל, שטעמו מַר, ללא סוכר - יש אומרים שדינו כמים לעניָן הנ"ל, משום שאין הנאה בשתייתו. ויש שהורה שרק אם כמות התה (הרגיל) במשקה גדולה דינו כמים; והורה עוד שגם קפה ללא סוכר וללא חלב, למי שאינו נהנה בשתייתו, דינו כמים. ויש אומרים שכל משקה שיש בו טעם כלשהו, ואינו מוגדר כמים, אין דינו כמים, וצריך לברך עליו גם כששותהו שלא להרווית הצמאון. ומֵי סודה - יש אומרים שהחש הנאה בשתייתם, אף אם הנאה זו אינה נגרמת מהמים עצמם, אלא מהפַּחְמָן שמעורב בהם, עליו לברך; ויש אומרים שדינם כמים. [ביאורים ומוספים דרשו, 25-27]