בס' שבט יהודה (לרבי שלמה בן וירגא זצ"ל – פרק ס"ד הוצ' חדשה עמ' קצ) מובא שאחד החכמים שמו וירשוריש, כ' למלך את תפארתם וגדולתם של היהודים.
ובתוך דבריו כ' "עוד נודע אצלינו כי אנוס היה בספרד שהיה אוכל כל השנה לחם שלא החמיץ כדי שיוכל לאכול כן בפסח, ולא יקומו עליו, והיה אומר שאצטומכא שלו אינה סובלת עיסה שהחמיצה". (יב,טו) שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי.
בס' שבט יהודה (לרבי שלמה בן וירגא זצ"ל – פרק ס"ד הוצ' חדשה עמ' קצ) מובא שאחד החכמים שמו וירשוריש, כ' למלך את תפארתם וגדולתם של היהודים.
ובתוך דבריו כ' "עוד נודע אצלינו כי אנוס היה בספרד שהיה אוכל כל השנה לחם שלא החמיץ כדי שיוכל לאכול כן בפסח, ולא יקומו עליו, והיה אומר שאצטומכא שלו אינה סובלת עיסה שהחמיצה
בשו"ת תורה לשמה (סי' קל"ג) נשאל אם מותר לתת חמץ סמוך לפסח למי שאינו שומר תו"מ ויודע בו שאינו מקפיד מלאכול חמץ בפסח, והשיב דכיון שברור אצלו שאותו האיש ובני ביתו אינם מקפידים על איסור זה ודאי אסור, דכיון שאין זמן הרבה משעת נתינת החמץ עד זמן האיסור שפיר יש לחוש שיאכלנו בפסח.
ולפי"ז יש לדון האם מותר למכור בערב פסח חמץ לאדם שאינו שומר תו"מ, ועי' משנ"ב (סי' קס"ג) בביאור הלכה ד"ה ואסור להאכיל, גבי ליתן למי שאינו נוטל ידיים וקחנו משם.
מדוע החמירו באיסור חמץ שצריך בדיקה, יותר משאר איסורי אכילה והנאה?
בתוספות פסחים (ב. ד"ה אור) הקשו מדוע החמירו בחמץ טפי משאר איסורי הנאה שלא הצריכו לבערם, ועי"ש מה שתירצו.
ובשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקמ"ו) כ' שכיון שהחמץ נמשל ליצר הרע וצריך לכלותו ולגרשו לגמרי לכן החמירו בו טפי.
(קב ונקי)