לפעמים שומעים סיפור יפה, ולפעמים שומעים סיפור שמעורר ומחייב – כותב לנו אחד מקוראי 'הפותח'. את הסיפור דלהלן שמעתי מהמגיד המפורסם פה מפיק מרגליות הרה"ח ר' יוסף יצחק זעקבסון שליט"א ממונסי, לפני מספר שבועות ביום י' שבט.
בתקופה שעלו רבבות אלפי ישראל מרוסי' לארצנו הקדושה, לפני שלשים שנה בערך, היו מוכרחים בתי הדין לברר על יהדותם של רבים מהעולים. והנה ביום מן הימים הגיע אדם כבן 42 שנים לבית דינו של הרב הראשי הגאון ר' ישראל מאיר לאו שליט"א – שהיה אז הראב"ד של תל-אביב יצ"ו, ואמר שהוא יהודי. היו לו שני עדים, אחד שהעיד שהיה במעמד הברית שלו, ועוד מישהו שהכיר את אמו וידע בבירור כי היא יהודיה.
כיצד יכול היה אותו יהודי להעיד בביטחון שהאמא היא יהודיה, לאחר 'סגר' של שבעים שנה ברוסיה, והניתוק המוחלט מתורה ומצוות ששרר שם?
ובכן, אותה אשה היתה מנהלת בבית חולים במוסקבה. במעמדה המכובד היא זכתה לפריבילגיה מיוחדת – וקיבלה כל יום שתי סיגריות. אחת היא עישנה, ואת השניה שמרה מתחת למזרון שלה. כך עשתה כל יום, אחת עישנה, ואחת שמרה. ו"פרוטה לפרוטה מצטרפת", עד שבסוף השנה היו לה שס"ה סיגריות.
מדי שנה אחרי פורים, היתה פונה לאותו יהודי – שבא להעיד לפני הרב לאו שליט"א – נותנת לו את אוצר הסיגריות שאספה ומבקשת ממנו למכור אותם בשוק השחור עבור… עבור מה? עבור משהו מאד יקר וחשוב – קמח! קמח לאפיית מצות!!
הרב לאו שמע והתחיל לבכות. השגה כזאת של אשה יהודיה שלא יודעת כמעט כלום משמירת תורה ומצוות. הוא שאל: "האם האמא עוד בחיים?" ומשנענה בחיוב, ביקש לשוחח עמה בטלפון. היא התגוררה עדיין ברוסיה, והוא התקשר אליה לוודא שהכל נכון ואמיתי. והיא אכן אישרה שהכל היה כמו שסיפר!
הרב לאו אמר בהתרגשות לאותו עולה: "אתה יודע מהו ההבדל ביני לבין אמא שלך? אני שומר פסח פעם בשנה, ואילו היא שומרת פסח במשך כל השנה!"
העובדה הזאת היא פלא פלאים! ברוך ה', אני אישית לא מכיר ולא מבין בתאוות העישון, אבל כפי שרואים מאלו שמבינים בזה, הרי להתאפק בכל יום מלעשן את הסיגריה השניה, במשך כל השנה, כדי לקיים מצוות אכילת מצה! זה נורא נוראות! מסירות נפש ממש, כמש"כ רש"י ריש פ' חיי שרה: "אם יש את נפשכם – רצונכם", דהיינו שמסירות נפש פירושה מסירות הרצון.
נשארו לנו ימים ספורים להתכונן לקראת מצות אכילת מצה. המעשה הנ"ל מחייב את כולנו להתכונן ולקדש עצמנו גם כן במסירות נפש, ובמיוחד לקדש את הפה, כפירושו הידוע של ה'תפארת שלמה' על הפסוק בתחלת פרשת צו: "מצות תאכל במקום קדוש", ש"המקום" שמכניסים בו את המצה, דהיינו הפה, יהיה "מקום קדוש". וכפי שבסיגריה יש (כנראה..) איזו "עבודה" כאשר מכניסים אותה לתוך הפה, ו"עבודה" כשמוציאים את העשן, כמו כן לשמור בזהירות יתירה מה שמכניסים ומה שמוציאים מהפה כהכנה דרבה לקראת פסח הבעל"ט!
סיפור מרגש ומעלה דמעות
סיפור יפה מאד
מופיע בצורה מלאה יותר בהגדת הרב לאו – הגדה מרתקת