נכדו של הגאון רבי משה ניישלאס זצ"ל אב"ד שיכון סקווירא, סיפר סיפור נפלא, שפעם אחת ביו"ט פסח נכנס אצל זקנו יהודי אחד, ונפשו בשאלתו: היות שנפל ברֵעט [קורת עץ] לתוך החבית של המים שהכין לפסח, על כן הוא רוצה לדעת מה הדין. רבי משה התפלא, שלכאורה אינו רואה שום שאלה כאן, אבל מפני כבוד האיש לא אמר כלום, רק אמר לו שאין בזה שום שאלה והכל בסדר.
לאחר זמן, חשב רבי משה לעצמו, שזה דבר זר שיבואו לשאול אותו כזו שאלה פשוטה, ולכן הפך שוב בדעתו, עד שלפתע כבר הבין מה שקרה אצלו – היהודי היה מדבר ב"ליטווישע אידיש" – ו"לחם" הם אומרים "בּרֵייט", כמו שאומרים על קורה "בּרֵעט" – והיהודי בא לשאול שנפל לתוך חבית המים "לחם" בפסח, והיה "כבוש" בתוך המים, והוא שואל מה הדין! – ואכן שאלה גדולה היא בפוסקים אם נחמצו המים מחמת "חמץ בפסח".
הגאון רבי משה לא ידע מה עושים, שכן היהודי ישתמש שוב עם המים בפסח לכל ימות החג, ולכאורה זה חמץ גמור, ואין הוא יודע מי הוא היהודי הזה. רבי משה לא איבד עשתונותיו – לקח ספר תהלים בידו, והתחיל לשפוך שיח לבורא כל עולמים, שלא יצא שום מכשול מתחת ידיו.
לאחר שסיים להתפלל, לקח רבי משה את הטלפון, והקיש איזה מספר בלי להסתכל, ושאל את היהודי שמעבר לקו אולי הוא בא לשאול אותו אודות הברעט שנפל למים, והיהודי אמר לו שאכן הוא בא לשאול, ואמר לו רבי משה שזה שאלה של "חמץ בפסח", ושיבוא שוב אצלו, כי הוא רוצה לברר הפרטים. וכך ניצל היהודי ממכשול על ידי שהיתה לו לרבי משה סייעתא דשמיא עצומה.
(נועם שיח פסח תשע"ט)
סייעתא דשמיא!
סייעתא דשמיא!