רבותיי, נמצא החיסון לקורונה!

בס"ד

להירגע. להירגע. להירגע.

גם כשאנו רואים את הנתונים קופצים ומנתרים, ועוד ועוד חולים מתווספים מדי יום, ביניהם חולים הסובלים סבל בל יתואר, גם כשאנו שומעים את עדויותיהם של שכנים, חברים ומכרים שחלו בקורונה ועדיין הם אוכלים מדי יום מנות סבל ברמות שונות. עדיין הכי חשוב לשמור על קור רוח, למלא את הריאות במצבור של אמונה, לשאוף רק את ההרגשה שאין לנו ממה להיבהל וחלילה לנו מלהיכנס לפאניקה.

את ההנחיות צריכים לשמור, מחובת הזהירות וההשתדלות – אבל מעבר לכך, נשליך את יהבנו על אבינו שבשמים.

צילום מתוך הספר הקדוש 'שפת אמת' הגיע מול עיני (בסיועו של ידידי איש הקולמוס, הרב משה אהרון אויש, המשמש בו זמנית כאחד מטובי סופרי 'המבשר' וכראש ישיבת 'אוהבי תורה' באשדוד); השפת – אמת מתייחס למידת הדין היורדת לעולם ולדרך בה עלינו להגיב עליה.

זו לשונו:

"לקבל כל המאורעות בשווה, כי אם אין האדם משתנה בפגוע בו מידת הדין, אין לה קיום להקללה וחולפת ועוברת ממנו. אך חס ושלום אם האדם מתפעל יותר מידי, בזה נוסף קיום וחיזוק להרע".

במילים אחרות: אם אנחנו מתמלאים בפאניקה מהקורונה, ומשבשים לעצמנו את שגרת החיים (יותר ממה שמוכרח) ומתפעלים יותר מידי – הרי זה לא סימן מבשר טוב. אדרבה, אם (נקיים את ההנחיות כמובן בפועל, אבל) לא ניכנס ללחץ, לא נתייחס לקורונה, היא תהיה כמי שאינה, הרי הקללה – לא יהיה לה קיום עלינו, והיא תחלוף מעלינו.

זה עובד כמו הילד המציק שבכתה. הוא ניגש לאחד הילדים ומציק לו, מנסה להבעיר בערה ולהוציא אותו משלוותו. הוא רק מחכה לפיצוץ הגדול, ל'אקשן' שיתחיל. אבל אם הקורבן התורן פשוט לא מתייחס אליו, גם כשהוא מגביר את ההצקות – הוא מהר מאד מבין ש'אקשן' לא יצמח לו ועובר הלאה, לקורבן ההצקה הבא בתור.

ככה זו מידת הדין, כך היא הקורונה, היא מגיעה ודופקת על החלונות, רוצה להתפרץ פנימה, אבל אם נהיה מספיק חכמים על מנת לא להתרגש ממנה, על מנת להתמלא בידיעה שהכל בשליטה, שהקב"ה הוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים – מידת הדין תתייאש מאיתנו, היא תעבור מעלינו.

ה'שפת אמת' בעצם ממציא לנו כבר לפני מאה וחמש שנים (בשנת תרל"ה) את החיסון לקורונה, ובמילותיו: "שלא יפסיק מדביקות וביטחון שיש לו בקב"ה".

כל מה שנותר לנו הוא להתחסן מפני הקורונה, כך שאם יבצעו בדיקה סרולוגית, ימצאו בדמנו המון המון נוגדנים של ביטחון ודביקות…