"קראתי את המכתב ועיניי זלגו דמעות. ראיתי מה פעל חיבוק קטן, מעט הערכה והארת פנים. ציפיתי דרוך לבאות… כעבור שבועיים, בערב שבת לפני הדלקת הנרות, נשמעו נקישות בדלת…

עד גשתו עד אחיו (בראשית לג ג)

בפרשת השבוע אנו קוראים על הדורונות ששלח יעקב לאחיו עשיו על מנת לרכך את לבבו לקראת הפגישה ביניהם. וברגע השיא, כאשר כבר עמדו זה מול זה, נאמר: "והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו". בספה"ק מסבירים שיעקב עורר באותה שעה, גם אם באופן זמני, את נקודת האחווה שבעשיו, הצליח לחדור מבעד לכל המחיצות ולגשת "עד אחיו".

ואם בעשיו כך, על אחת כמה וכמה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, באחים יקרים בני אברהם יצחק ויעקב, גם אם נתרחקו לעתים והם נראים לעינינו עטופים כביכול באדרתו השעירה והקוצנית של עשיו… וכפי הסיפור המרגש שסיפר פעם הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א רבה של מגדל העמק:

"חשוך היה באוטובוס הנוסע מנצרת עילית למגדל העמק. עם פנס זעיר הארתי על מסכת בבא מציעא שהיתה בידי. בתחנה על אם הדרך עלה בחור 'היפי', שערותיו הארוכות גלשו אל שיפולי כתפיו. הוא מתיישב לצדי ומביט בעניין רב בגמרא שבידי.

"הקדמתי בשלומו ושאלתיו בנימוס למקום חפצו. הוא סיפר כי פניו מועדות לחיפה. שוב המשכתי לברר למקום מוצאו, והוא מספר לי כי מוצאו ממרוקו, וכי אביו היה דיין נכבד. לימים עברה המשפחה להתגורר בצרפת, שם ביום בהיר נפטר האבא הדיין בפתע פתאום, והותיר את בני המשפחה יתומים, המומים וכואבים בארץ לא להם.

"קשה היתה היתמות, והשכול אכל אותם בכל פינה. האמא החליטה כי אין להם מה לחפש בארץ זרה, על כן עלו ובאו לארץ ישראל. הוא התקבל לישיבה קדושה, ובמקביל הסוכנות היהודית הפנתה אותו לאולפן כדי להשתלם וללמוד את השפה ולהקל עליו את קשיי הקליטה בארץ. באין לו אב ומדריך, החל הנער נושר ויורד אט אט מהתורה והמצוות, עד אשר הפנה עורף לאלוקי אביו.

"הבטתי בצער וברחמים על אותה נפש אומללה שאיבדה את הקשר הישיר עם אבי יתומים, בעל הרחמים. לבי נקרע לנוכח היתמות אותה חווה הבחור יום יום, שעה שעה. דיברתי על לבו דברי חיזוק ועידוד.

"'מה לומד הרבי?' שאל אותי פתאום. פרק המפקיד, עניתי לו. עיניו נצצו: 'זה הפרק האחרון אותו למדתי בישיבה, לפני שעזבתי'… והוא החל לירות בעל פה: 'ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה, אמר ליה הב לי כיפי, אמר ליה לא ידענא היכא… אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה'…

"התפעלתי מהזיכרון המדויק שלו, בראותי כי הוא מצטט מדויקות את לשון חז"ל. אתה זוכר את מסקנת הגמרא שם?' שאלתי אותו. 'בוודאי. ענה הבחור: 'הלכתא, שומא הדר לעולם, משום שנאמר 'ועשית הישר והטוב'…

"חיבקתיו חיבוק חם. הוא היה נרגש כולו, ואף מעיני זלגה דמעה רותחת על בן ישיבה שנסתלק בחטף ועבר לעולם שכולו חולין, אמונות תפלות ודמיונות שווא. 'ועשית הישר והטוב', אמרתי לו. חז"ל מלמדים אותנו דרכי אנושיות והתנהגות עם הזולת, גם אם השכל אומר להפך. 'ועשית הישר והטוב', טפחתי על שכמו, צריך לזכור את הפסוק הזה גם כפשוטו, לעשות את הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם.

"נפרדנו לשלום ואמרתי לו: אתה מוזמן למגדל העמק, כבד אכבדך כמו בן שלי. הוא חש נבוך לנוכח ההזמנה החמימה הזו, שבעתיד התגלתה כהזמנה הראשונה שלו בארץ, והחיבוק הראשון אותו קיבל מגיל צעיר מאוד.

"לאחר שבועיים קיבלתי גלויה לביתי. וכך נכתב בה: 'ראיתי אותך בחושך בתוך האוטובוס, התרגשתי מאוד. בשבוע הבא אבוא אצלך לשבת קודש, כי אני צריך הרבה מאמרי פיך, אני נוטה ליפול ואיני רוצה ליפול. תדבר איתי קצת, תעודד אותי רק קצת, כי גלים חזקים דוחפים אותי לתהום ימים'.

"קראתי את הגלויה ועיניי זלגו דמעות. ראיתי מה פעל חיבוק קטן, מעט הערכה והארת פנים. ציפיתי לבאות דרוך…

"ערב שבת לפני הדלקת הנרות, נקישות עדינות בדלת. בפתח בחור מוכר שניסה לאסוף את רעמת שערותיו לכדי קוקו, והניח כיפה שחורה על ראשו.

"שלום עליכם! קראתי בחום. 'עליכם השלום, כבוד הרב. החלטתי שאני בוחר בדרך של 'ועשית הישר והטוב'…

(האמנתי ואדברה, הובא גליון 'ברינה יקצורו ויצא תש"פ)