יעקב א. לוסטיגמן
לרגל חודש הרחמים והסליחות, התקופה בה כולנו עסוקים בתשובה, פנינו לרב שמעון וייס, פעיל ותיק בארגון 'אחינו', שליווה בעלי תשובה רבים בשלבים השונים של הדרך החדשה בה החליטו לצעוד, וביקשנו לדעת, הכיצד ייתכן שאנחנו, אנשים שומרי תורה ומצוות, מנסים לשנות אך במעט את ההרגלים הלא טובים ולהתקדם מעט במעלה סולם הדרגות הרוחני, אך מתקשים מאוד ליישם זאת, בזמן שדווקא אנשים מקהלים אחרים, שעד לא מכבר לא טעמו את טעמו של לימוד התורה וטעם קיום המצוות, יכולים בתוך תקופה של שנה או שנתיים לשנות את כל אורחות חייהם מן הקצה אל הקצה, האם הם גילו שיטה חדשה ויעילה יותר שאנו עדיין לא שמענו עליה?
"הסברים רבים לדבר", פותח הרב וייס את תשובתו, "אבל אני רוצה להתמקד הפעם באחד מהם. ההבדל בין שני סוגי החזרה בתשובה, הוא כמו ההבדל בין לבצע תיקונים ובדק בית, לבין בנייה של בניין חדש.
"כשאדם מתגורר בביתו ורוצה רק לעשות כמה שינויים, הדבר עלול להימשך שנים. הוא מחליף מטבח, ואחרי כמה חודשים צובע את חדר הילדים, בהמשך הוא מחליף את התאורה בסלון, ובמטבח כבר צריך לעשות כמה תיקונים לצבא שהספיק להתקלף מעט בחודשים שעברו. עד שהוא יגיע להשלמת רשימת השינויים שהוא רצה לעשות, יכולות לעבור שנים ארוכות.
"לעומת זאת, כשאדם בונה בניין חדש, הוא יוצא לדרך ולא עוצר עד שהבניין עומד על תלו, ומושלם בכל מיני שלמות הדרושים כדי שיהיה אפשר לגור בו בפועל. בתוך שנה וחצי או שנתיים, הוקם בניין שלם, שהמטבח שלו חדש, התאורה בסלון חדשה וחדר הילדים צבוע כראוי.
"במה דברים אמורים, בתשובה. אם אתה מתייחס לתשובה כעניין פשטני של יחסי "תן וקח", אתה אומר לקב"ה אני אתן לך כמה דמעות והרהורי חרטה, ואתה מצדך תסלח לי על העוונות ותשפיע עלי טובה וברכה, זה כמו לעשות תיקונים קטנים, זה תהליך שלוקח שנים, והוא מתקדם בקצב איטי מאוד, זה גם טוב וחשוב והלוואי שנהיה שם כל הזמן.
"מאידך, כשאדם יוצא מתוך רצון לבנות בניין חדש, הוא רוצה לפנות לדרך חדשה לחלוטין, זה עובד בדרך כלל בצורה מהירה יותר. הוא לא בא לתקן את התיקון תיקון ולהחליף את מה שצריך להחליף, הוא בא לבנות משהו חדש, לצאת לריצה ארוכה של התקדמות מהירה.
"אבל כדי לבנות את הבניין אנחנו צריכים לדעת קודם מה היעד והמטרה שלו: הזוהר הקדוש מכנה את תרי"ג המצוות 'תרי"ג עצות'. כל אחת ממצוות התורה היא עצה איך להתקרב לקדוש ברוך הוא ולדבוק בו. מי שיוצא מתוך מטרה להתקרב לקב"ה, השינוי שלו נראה אחרת. הבניין שהוא רוצה לבנות הוא חדש לחלוטין. הוא פועל מתוך אהבה לקב"ה, ומעתה קיום המצוות שלו יהיה בדרגה גבוהה יותר ונקייה יותר.
זו תשובה שמשמעותה, ההחלטה להתחבר לדרך, למסלול שהתפקיד שלנו בעולם יש לו חשיבות, לחזור למקור, לחזור לראשית המחשבה, וכלשון הפסוק בספר קהלת: והרוח תשוב אל אלוקים. "זה צריך לבוא ממקום של "והרוח תשוב אל אלוקים". הנשמה נחצבה מתחת כסא הכבוד, מקורה בעולמות העליונים בהיכלות הקדושים בגל עדן. אין לה שום רצון לרדת לעולם השפלה הזה, אבל הקב"ה שולח אותה בעל כורחה כדי לבצע את השליחות שלך, כי כך עלה רצון מלפניו, והאלוקים עשה שייראו מלפניו. הוא רוצה שנעבוד אותו ביראה ובאהבה, דווקא מתוך העולם השפל הזה, דווקא מתוך הניסיונות שאנחנו מתמודדים מולם, מתוך התאוות שהן בשר מבשרנו ושאנחנו לא יכולים לסתום אותן אחת ולתמיד. אנחנו צריכים מלחמה פנימית, עם מטרה ברורה, לשוב אל האלוקים. לנתק את הנשמה מכל מה שמונע ומעכב אותה מלשוב אל האלוקים, ולשחרר אותה מעגינותה בעולם הזה, ולאפשר לה לשוב אליו, להתקדש ולהיטהר כפי שהיתה בעת בואה לעולם הזה, עם תוספות רבות של מצוות, התגברויות, מאמצים, השתוקקות ושאיפות קדושות".
"ציבור בעלי התשובה, בדרך כלל פועל מהמקום הזה, של רצון להתקרב לקב"ה. זה לא חזרה בתשובה שנובעת מעיסוק בחשבון פרטני, הם עושים את הדרך הזאת כי הם רוצים להרגיש קרבת אלוקים. ולכן הדרך שלהם מהירה ובטוחה יותר".
תשובה שזו בחירה מחדש, שהאדם עוצר את המירוץ ומסמן קו, התחלה חדשה, מה שהיה היה, הרגע אני מחליט להתחבר מחדש, לבחור בטוב וללכת בדרך ה', דרך התורה.
תשובה זו שייכת לכולם והזוהר הקדוש אומר שזו תשובה גם של צדיקים, גם מי שכבר שומר מצוות לא חייב לעשות רק תיקונים. גם אנחנו יכולים לצאת לדרך חדשה, לבנות בניין חדש על חורבותיו של הישן. אנחנו יכולים וגם צריכים לשאוף לשם.
- האם ניתן להרגיש את האווירה של אלול ברמה כזו או אחרת גם בקהלים אחרים בארץ?
"בוודאי. בעולם הישיבות רגילים לומר שהדגים שבים רועדים, אם תסתובב בכל רחבי הארץ, בתל אביב, חולון, באר שבע ושאר הערים אתה רואה אנשים שרועדים, רעדה אחרת, רעדה של "וגילו ברעדה" אנשים שמשתוקקים לקראת ה'. בשנים האחרונות יש תופעה הולכת ומתרחבת בערים הללו ובמקומות רבים נוספים. אתה רואה מאות ואלפי נערים שלא למדו בישיבות וגם לא בתלמודי תורה, כשהם באים לבית הכנסת לאמירת סליחות מדי ערב בחודש אלול. אלפים רבים מגיעים, מניחים כיפה לבנה על הראש ופוצחים באמירת סליחות כמנהג בני עדות המזרח.
"הנפש כוספת אל הקב"ה ורוצה להתחבר אתו. בימים האחרונים נסעתי לאחד הקיבוצים בארץ, קיבוץ שרחוק מלהיות מקום שומר מצוות, הגעתי לשם כדי לנחם שבעה זוג חוזרים בתשובה שהאמא שלה נפטרה והיתה גרה בקיבוץ. שמעתי את בניה של המנוחה, מספרים בהתרגשות שבתקופה האחרונה היא כבר לא יכולה היתה לדבר והיתה מתקשרת איתם בכתיבה, עד שנחלשו כוחותיה בימים האחרונים וגם לכתוב לא היתה יכולה. אבל הדבר האחרון שהיא כתבה, כך הם סיפרו, היה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הם היו המומים, מאיפה זה הגיע? אבל התשובה היא שכל נשמה של כל יהודי משתוקקת אל הקב"ה, היא כוספת אליו ורוצה בקרבתו, גם אם אותו אדם לא היה שומר מצוות בגילוי. על אחת כמה וכמה בחודש אלול.
"באלול, כך אומר הבעל התניא, זו בחינה של 'המלך בשדה', אמנם בכל השנה אפשר להגיע לקב"ה, אבל בחודש אלול יש יותר גילוי של האפשרות הזאת. הקב"ה נותן לנו, לכל יהודי באשר הוא, יותר כוחות להתקרב אליו ולהידבק בו. הם מרגישים את זה, וגם אנחנו מרגישים את זה. כולנו בני איש אחד נחנו, וכולנו נועדו לחזור אל המקור ממנו נחצבו נשמותינו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לפסוע עוד פסיעה ועוד צעד בכיוון הנכון.
"ואם חלילה פסעת צעד אחד בכיוון ההפוך, עשית מעשה שהרחיק אותך מעט מהקב"ה, אין סיבה להישבר ולהיקלע למצב של ייאוש חלילה. כל שעליך לעשות הוא להסתובב בחזרה, ולעשות שתיים ושלוש פסיעות לכיוון הנכון, על ידי 'עשה טוב' נדחה את ה'סור מרע', ומעט אור דוחה הרבה מן החושך.
