ר' יוסף דינר מלונדון הוא אחד מהדמויות המוכרות באירופה, בשל היותו חבר בתזמורת החתונות המוכרת ביותר באירופה היהודית. בכל ערב הוא מסתובב בחתונות, בר מצוות ושמחות, ומשמח אנשים ואלוקים בשירתו העריבה, אך למרות היותו עובד לפרנסתו, הוא אינו מפספס את לימוד הדף היומי מדי ערב, בכל מחיר. ולאחר שבע וחצי שנים של עקביות ומסירות, הוא מסיים לראשונה את הש"ס.
הוא גדל בילדותו בבני ברק, ובבחרותו למד בישיבת גייטסהד שבאנגליה. הוא מעיד על עצמו כי למרות שתמיד היה חלק מעולם התורה, לא חלם שיסיים אי-פעם את הש"ס. נקודת המפנה שלו הייתה דווקא בעת סיום הש"ס האישי שחגג המייסד של הארגון העולמי להפצת תורה – 'דרשו', הרב דוד הופשטטר.
"נקלעתי לסיום הש"ס שהוא בעצמו חגג, לאחר שסיים את הש"ס, ואני זוכר את עצמי מסתכל עליו ומתפעל. התפעלתי כל-כך מזה שלמרות שהוא איש עסקים, וכנראה עסוק מאד, הוא מסוגל להקדיש בכל יום זמן ללמוד, ויותר מכך, למסור שיעור בדף היומי, ולסיים כך את כל הש"ס. אמרתי לעצמי, אם הוא יכול להקדיש זמן, אולי גם אני אצליח, למרות שאני עובד במשרד מלאה כמנהל מפעל בלונדון, ובלילות אני מופיע בחתונות ושמחות".
הוא מספר כי הוא התחבט והסתפק האם להתחיל. "אני זוכר בדיוק מתי החלטתי, היה זה בחמש אחר הצהרים, גמלה בליבי ההחלטה להתחיל כדי לסיים. נכנסתי לבית הכנסת הגדול בגייטסהד, ושמעתי שיעור מהרב מונק. החלטתי אז לסיים את הש"ס וששום דבר לא יעצור אותי". אביו קנה לו גמרא וכתב לו בפנים ברכה נרגשת מלב של אבא – יהי רצון שתזכה להמשיך גם לכרכים נוספים בש"ס…
ביוזמתו זו, הוא קבע לעצמו כמה כללים עקביים כדי להצליח. "החלטתי לא לעקוף דפים, וגם אם אני אתעכב מעט אחרי כולם, לא אשאיר 'חורים' בגמרות שאשוב אליהם אחר כך, כי זה בלתי אפשרי". למרות שהיו ימים קשים ועמוסים מאד, הוא התעקש, התאמץ, עמל, ולא ויתר על הדף היומי הקבוע. הוא התחתן עם הזמן, זכה לשלושה ילדים מאז החל את הש"ס, ולמרות עיסוקיו הרבים, בעוד שבועיים הוא יעמוד יחד עם אלפי בית ישראל ויחגוג את הסיום האישי שלו.
ברגע של גילוי לב הוא אומר – "הקושי הגדול בלימוד הדף היומי הוא בדיוק זהה לנקודת הסיפוק מהלימוד, זהו השעבוד הזה, שאין חופש מהדף היומי, ואם אתה מפספס יום אחד, מחר יש לך שני דפים. זה הופך את התורה לחלק ממך ומשגרת חייך, וזהו סיפוק בל יתואר".
הוא לא מסתיר שהיו רגעים קשים שהיצר נבר בהם. "היו רגעים שכאלו, פעמים רבות יש קשיים, אבל אני תמיד ניסיתי להסתכל על מה שכבר למדתי ולהתחזק מזה. אמרתי לעצמי: זהו? אחרי שלמדתי כבר כמה מסכתות, כאן אשבר?! הסתכלתי על המדפים שלי בחדר שמתמלאים בגמרות, ובכל פעם שגמרתי גמרא, קניתי את הגמרא הבאה החדשה וזה נותן סיפוק אדיר. בשלב מסוים הבנתי שכבר אין סיכוי שאני עוזב את זה. מדובר בחלק מהחיים שלי, כמו התפילה בבוקר והנחת התפילין, הדף היומי הפך להיות חלק מהבסיס היומי שלי".
ויש לו תובנה לומר גם לאחיו, ולאו דוקא אלו הספונים כל יומם בבית המדרש בהתמדה רבה: "אם הייתי אברך בכולל, אז הייתי אומר שזה נתן לי בקיאות בכל הש"ס, כי היום אין סוגיה שתהיה זרה לי. אבל בגלל שאני לא בכולל, אני עובד ולא נמצא במסגרת ישיבתית, זה הדבר העיקרי שמחבר אותי בעצם אל עולם התורה. אם לא הייתי לומד, לא הייתי מרגיש שהגמרא היא חלק מהחיים שלי, והיום כן, אני משתייך לעולם התורה ומרגיש זאת.
"אני מסתכל היום אחורה ונזכר ברגעים הקשים והלא פשוטים, ואומר לעצמי בסיפוק אדיר – 'עשיתי את זה'. אני יודע שאעמוד בסיום הש"ס ויהיה לי פרץ של התרגשות. אני לא יודע איך עשיתי את זה, והיה בהחלט קשה. אני זוכר שאמא שלי באה לאחרונה לבקר אותנו בלונדון וראתה את המדפים עם הגמרות שלמדתי, והיא פשוט הייתה המומה – 'את כל זה למדת?'
"להביט בחמישה מדפים מלאים בגמרות שלמדתי יום יום, זהו בהחלט רגע מרגש בעבורי. אני יודע שהתחלתי בגלל רבי דוד הופשטטר עצמו, וכיום חוץ מסיום הש"ס שזכיתי ללמוד, יש לי גם את הזכות להיות חלק מהמסגרת הנפלאה הזאת של 'דרשו', כאחד שעזר לייסד את הארגון באירופה, ובהחלט הסיפוק הוא עצום".
כשמשוחחים עמו על שותפות בני הבית ביוזמתו החשובה של סיום הש"ס, הוא נותר דרור לתחושותיו: "למדתי הרבה בבית, וזאת כדי שהילדים יראו את אבא לומד גמרא בנעימה ובחשק גדול. לכן הקפדתי בכל השנים הללו ללמוד כמה שיותר פעמים את הדף היומי בבית, כדי שהילדים שלי יראו את אבא לומד. לצערי אני עובד קשה, ממש 'מצאת החמה עד צאת הנשמה', וזאת איננה קלישאה, העבודה היא במשרה מלאה, אבל חשוב לי שהילדים יראו שכשיש לי זמן פנוי, אני לומד.
"היו תקופות שהיה לנו לחץ גדול בעבודה, היתה פעם אחת שנסענו מלונדון ברכבת לבלגיה עם כל ההרכב של התזמורת. החתונה נגמרה שם רק בחמש בבוקר, ומשם נסענו חזרה ללונדון לבר מצווה אחרת, ומשם לעוד חתונה, אז פשוט למדתי בערב עם הקלידן שלנו תוך כדי ה'מצוה טאנץ'. הוא ניגן את הרקע לגראמער ששר ונאם לאורחים, ובו בזמן אני והוא למדנו יחד את הדף היומי.
"היינו לומדים לפעמים גם בדרך מגייטסהד ללונדון. הדרך אורכת כמה שעות וכך יכולנו להספיק את הדף היומי. תמיד חיפשנו זמן ללמוד את הדף גם במסגרת הקשיים בלוח הזמנים. אני מאמין שגם אם אין זמן, פשוט מוצאים את הזמן. והיום אני מרגיש שהגעתי לקו הגמר, וב"ה שהגעתי לרגע הזה. אם אני סיימתי את הש"ס, אני מאמין שהרבה מאד אנשים יכולים לעשות את הצעד הזה".
את עולם המבחנים שהעצים את הידע של הלומדים הוא מגבה בכל כוחו – "בין הנבחנים שזוכים להיבחן בשבועות אלו על הש"ס כולו במבחן אחד קשה, יש גם ארבעה מלונדון. עולם המבחנים ש'דרשו' הכניס לעולם התורה הפך כאן בלונדון למושג של ממש, אפשר לשמוע אברכים שלומדים בכולל, וכשנתקלים בסוגיה קשה, הם אומרים: זאת שאלה של 'דרשו', כשהם מתכוונים למבחנים של הארגון שמחזק את לימוד התורה אצל כל אחד ואחד מהם".
