פעם אחת שאל ההגמון מרגנשבורג את רבי יהודה החסיד: "למה אתם דופקים על הכתלים כשאתם מזכירים את המן?". אמר לו: "כל  דפיקות שאנו דופקים, כך השדים דופקים לו בגיהנום"

הרב יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'

מנהגי יום הפורים

נוהגים להתחפש בתחפושות בפורים (שו"ע תרצו ח), ואינו חיוב אלא מנהג ישראל ומכוון שמנהג ישראל דינא – אין לבטל מנהג זה.

רמז לתחפושת מהתורה: דאמרינן בגמרא (חולין קלט, ב): "אסתר מן התורה מנין, שנאמר (דברים ל"א, י"ח): 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'", מכאן רמז להסתרת הפנים בפורים (טעמי המנהגים תתצב, בשם בני יששכר).

 טעמים למנהג זה

א. לפי שהנס היה מלובש בדרך הטבע, ע"כ מכסים את הפנים שלא יראו בגלוי, כלומר שהמאורעות שמסופר במגילה היו י"ב שנים, והיו נראים כדרך הטבע, ורק בסיומם התברר שהיתה יד ה' שכיוונה את כל המהלך.

ב. זכר למרדכי שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור (כנה"ג, הובא בא"ר תרצו טו).

ג. זכר למפלת ושתי, שהייתה על ידי תחפושת – שבא גבריאל ועשה לה זנב (א"ר תרצו טו).

ד. לזכר פחד היהודים אשר נפל עליהם ורבים מהם היו מתיהדים [נעשו יהודים] (שפת אמת לקוטים מגילת אסתר)

ה. יש שכתבו טעם לדבר ע"פ דברי התוס' (ר"ה ג, א ד"ה וישמע הכנעני), שהביא את המדרש שמסופר שעמלק התחפש כשבא להילחם עם ישראל במדבר, וכן עשו העמלקים במלחמה עם יהושפט (דברי הימים כ, א), זכר לזה אנו מכסים את הפנים (הוספת קצות השולחן ח"ג).

ו. לפי שיש עניים שמתביישים לבקש צדקה בגלוי, וכאשר יתחפשו ולא יכירום – יוכלו לבקש ולקבל צדקה (פורים וחודש אדר לר"צ כהן עמוד צז, גינת ביתן, אוצר המנהגים).

ז. לפי שתחפושת מוסיפה שמחה גדולה (אוצר המנהגים).

ח. לפי ששנאת עמלק שהוא מצאצאי עשיו, נובעת מזה שיעקב לקח את הבכורה מאחיו במרמה, על ידי שהתחפש לעשיו, ובפורים אנו מתחפשים ומראים להם, שהברכות היו ראויות ליעקב ולא גנבם ממנו (ספר התודעה פרק עשירי).

ט. מתחפשים בבגדי גויים, על דרך שאמרו חז"ל "עד דלא ידע", כמו כן בין המתחפשים אין לדעת מיהו זה, האם גוי הוא או יהודי (ספר תודעה פרק עשירי).

י. לפי שחלק מהאישים הנזכרים במגילה, פרושה על פניהם כעין מסכה המכסה את פרצופם האמתי, אליהו התחפש לחרבונא (כמבואר בפרקי דר"א פרק נ ובילקוט ס' תתרנט), כמו כן כשקם המלך בחמתו ממשתה היין (אסתר ח, ו), באו מלאכי השרת ונדמו כאנשים והחלו לקצץ את האילנות, והסבירו למלך שהדבר נעשה בפקודת המן (כנסת יחזקאל).

יא. יש שביארו על פי מה שאמרו חז"ל (מגילה יב, א): "הם לא עשו אלא לפנים", שהשתחוו לפסל בימי נבוכדנאצר, "אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים", ע"כ בזמן השמחה בפורים, מתחפשים במלבושים שונים ולא ניכר הפנים של מי הוא (ליקוטי מהרי"ח בשם בני יששכר חודש אדר מאמר ט ס' י, שמביא בשם מהר"ם חגיז).

הכאת המן

בשעת קריאת המגילה כשמזכירים את המן נוהגים ל'הכותו' ע"י הקשה בשולחן, או לרקוע ברגלים (שו"ע תרצ יז, משנ"ב שם ס"ק נט).

כתב ב'מדרש אליהו', כשאומרים 'ארור המן' או מזכירים שמו ושם אשתו ומכין, עושה הקב"ה שירגישו ההכאות, כדי שיקבלו צער גדול, יען שכל הבאים לעולם כאילו בימיהם נעשה הנס, לפי שאם נעשתה עצתו – לא היו באים לעולם, לכן כל הבאים לעולם צרכים לצערו, ולכן עושה הקב"ה שירגיש ההכאות בהזכרת שמו (מדרש אליהו מבעל שבט מוסר מגילת אסתר עמוד פא).

כעין זה נכתב בספר אסופות כת"י (ב'התורה והחיים' גודמן עמוד 121): "פעם אחת שאל ההגמון מרגנשבורג את רבי יהודה החסיד: 'למה אתם דופקים על הכתלים כשאתם מזכירים את המן?'. אמר לו: 'כל  דפיקות שאנו דופקים כך השדים דופקים לו בגיהנום'.  אמר לו :'מנא לך?'. אמר לו: 'בא ואראך!'. הלך עמו והראהו בפתח גיהנום, וראהו שהכוהו, פתח ההגמון ואמר: 'אילו הייתי אצלכם הייתי מסייע לכם להכותו!'".

טעם אחר: דכתיב (שמות י"ז, י"ד): "מחה תמחה את זכר עמלק", וכן כתוב (במדבר כ"ד, י'): "תמחה את זכר עמלק", ו'מחה' מלשון הכאה, ועל ידי שמכים אנו מוחים את המן, שהוא מזרע עמלק (שו"ע שם יז).

טעם אחר: מכים בשביל התינוקות שלא יודעים לומר 'שם רשעים ירקב', כי חייבים אנו לומר כן כשמזכירים רשע, כדאיתא בירושלמי (פ"ד דמגילה): "כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו, לקיים מה שנאמר (משלי י, ז') 'שם רשעים ירקב'" (ספר המנהגים לרבינו איזיק טירנא בהגה"ת המנהגים פורים אות נה).

טעם אחר: כתב החת"ס: "ונראה לי הטעם להרעיש ולבלבל אוזן השומעים, שלא ישמעו שם זה המחוי האגגי". ובשו"ת מילי דאבות (ח"ג סימן יג) הוסיף לבאר מרבו החת"ס, דהקשה שמעולם לא זכה עמלק שיזכר שמו כ"כ פעמים רק ע"י קריאת המגילה… וא"כ לא נמחה שמו וכו', ולכן אנו מרעישים ומקשקשים לומר, 'אני איני רוצה לשמוע שם זה כלל, אבל מה נעשה ההכרח עלי. והכל הוא להראות שאין אנחנו רוצים לשמוע שם זה (החת"ס בהג' על השו"ע סי' תרצ כ)'.

טעם אחר: דכתיב במגילה נ"ד פעמים 'המן', ובא רמוז "מחה תמחה" שנ"ד פעמים תמחה אותו כמנין 'תמחה' עם הכולל (אגרת הלכות).

טעם אחר: לפי שראו חכמים אורך הגלות, וחששו שמא יקום מלך מאומות העולם וירצה לגזור גזרות רעות כגזירת המן, לכן הנהיגו זה הפרסום בשמחה ובהפלגה [ברחובות ובשווקים], למען ישמעו הגויים קול רעש גדול ודברים משונים, וישאלו על מה ראו ככה ומה הגיע אליהם, ויגידו להם ענין המן וייקחו מוסר (מחזיק ברכה לחיד"א קונ"א לסימן תרצ).

הטעם שבקריאת המגילה לא נזכר שם השם

לפי שכל נס פורים לא היה נס גלוי, כמו יציאת מצרים שנשתנו טבעי בראשית, אלא הכל היה בדרך הטבע, כל מעשה המגילה נמשך י"ב שנים, וכל מעשה בפני עצמו היה נראה כטבעי לגמרי, ורק בסיום הי"ב שנים ראו שהיתה יד שכיוונה את הכל, ורק הקב"ה סיבב הדבר שיצא הנס, לכן שמו מוסתר, (תשובות הגאונים שערי תשובה סימן כא ספר האשכול ח"ב עמוד כ).

טעם אחר: לפי שהדת ניתנה להיכתב גם בספרי מדי ופרס, ובזיון שיכתב שמו של הקב"ה בסיפרם (מרדכי שבת סימן שצו הובא בט"ז שלד א). יש שכתבו שהוסיפו שחששו שיתכוונו לאלילים שלהם.

טעם אחר: מפני שעדיין היה לבם נוקפם לכתוב את המגילה, משום שלום מלכות כדאיתא בגמרא מגילה (ז, א) "שלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות" (ספר מטעמים פורים ט).

טעם אחר: דכתיב (דברים לא יח) "ואנכי הסתר אסתיר" – ר"ל: בספר אסתר אהיה בהסתר שם הויה (ספר מטעמים פורים י).

טעם אחר: שלא יאמרו שמצווה לינשא עם האומות, שהרי ה' יתברך הביא נס על ידי נישואי אסתר עם אחשורוש, ולכן היה קשה לחכמים לכתוב המגילה (ספר מטעמים שם יא, בשם ספר נ"ח).

ואע"פ שלא כתוב במפורש רמז לדבר כתוב "היא וכל הנשים יהיו" ראשי התיבות למפרע – י'ה'ו'ה'.

וכן בפסוקים הבאים רמוז שם "הויה" א. ובמלאת הימים האלה" (א', ה'). ב. "היא וכל הנשים יתנו" ר"ת למפרע הוי"ה (א', כ'). ג."המלך יבא ויבא המן" (ו'-ה', ו'),  ד."לבדו עותה ושתי המלכה" (א', ט"ז).  ה."יבא המלך והמן היום" (ה', ד'), ו."זה איננו שווה לי" (ה', י"ג) סופי תיבות למפרע. ז. "כי כלתה אליו הרעה" (ז', ז').

במדרש (אסתר רבה ג, י) כתוב שכשמוזכר "המלך" סתם, כגון בפרק ב' פסוק ד', ובפרק ו' פסוק א', הכוונה לבורא עולם, שהמלך של מטה עושה את רצונו של מלך שלמעלה.