'עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום, ובכולם עמד' (אבות ה ג). נחלקו המפרשים באופן מניין הניסיונות. בפרקי דרבי אליעזר כתב שהראשון שבהם היה רצונו של נמרוד להורגו, ואברהם אבינו נחבא מתחת לארץ י"ג שנה ולא ראה אור שמש וירח. הניסיון השני הוא השלכתו ל'אור כשדים', והניסיון השלישי הוא ציווי הקב"ה: 'לך לך מארצך…'.
לעומתו, הרמב"ם בפירוש המשניות, כלל לא הזכיר את ניסיון נמרוד, המחבוא מתחת לארץ ואור כשדים, ותחת זאת מנה את 'לך לך' כניסיון הראשון.
ושניהם מנו את 'עקידת יצחק' כניסיון האחרון שעליו נאמר: 'עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה', משמע שכל הניסיונות כולם, הקלים והחמורים, היו מקשה אחת של הוכחה לנאמנותו של אברהם אבינו בבורא עולם, וחיסרון של ניסיון אחד, ולו הקל ביותר, היה ממעט מהוכחת ה'מסירות נפש' כולה.
יש לעיין – תמה מרן ראש הישיבה הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל: הרי הניסיונות של נמרוד ואור כשדים היתה בהם מסירות נפש של ממש, שהרי אברהם היה מוכן למסור את חייו ולהישרף באור כשדים עבור אמונתו בה', מדוע, אם כן לא מנה אותם הרמב"ם, ובמקומם הקדים את ניסיון 'לך לך מארצך…'?
והא גופא צריך ביאור: מה יש בציווי זה שהחשיבו כניסיון הראשון, הרי מבואר במדרש שהסיבה שלא גילה לו הקב"ה להיכן הוא הולך, הוא כדי לתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה, אם כן מה 'מסירות נפש' יש כאן?
גם ה'מקשה אחת' של כל הניסיונות עד האחרון שבהם, 'עקידת יצחק', טעונה בירור!
ר' נתן צבי למד מזאת הבחנה עמוקה בנבכי נפשו של האדם: ישנן שתי בחינות של 'מסירות נפש': האחת, הסכמה חד פעמית לעשות פעולה גדולה, עד כדי מסירת החיים ממש. השניה, אינה באה לידי ביטוי במאורעות עוצמתיים ונועזים, אלא היא הקרבה תמידית בהנהגה יומיומית לפי רצונו ית'.