המותר והאסור ב'סעודה המפסקת', מעוברות ויולדות בתשעה באב, איחולים שונים ונתינת מתנה בתשעה באב, ועוד הלכות הנוגעות למעשה לתשעה באב ולערב תשעה באב מתוך ביאורים ומוספים במשנה ברורה הוצאת 'דרשו'.
עיקר איסור אכילת בשר ושתיית יין לפני תשעה־באב, הוא ב'סעודה המפסקת' שבערב תשעה־באב, שאז אסור לאכול בשר ולשתות יין מן הדין, ולא רק משום מנהג, וזאת כדי להרבות באבילות ובצער על חורבן בית המקדש, ויש שכתב שהסעודה המפסקת היא כשעת אנינות – הקודמת לאבילות שבתשעה־באב – שבה אסור האונן בבשר וביין. באיסור זה נכלל גם בְּשַׂר עופות ודגים, ויש המתירים אכילת דגים, ודגים שאינם חשובים, כסרדינים וכדומה, מותרים לכל הדעות; ויש שכתב שגם מיני מאפה הנאכלים לתענוג אסורים. ותחליפי בשר המיוצרים מסויה, יש שכתב שהם מותרים, ויש שצידד לאוסרם.
בנוסף, אסור לאכול שני תבשילים בסעודה זו, משום שאכילה כזו היא דרך חשיבות, כבוד ועונג. כתבשיל לענין זה נחשב אף מאכל שניתן לאוכלו חי, וכן מאכל צלוי, ויש אומרים אף כבוש ומעושן, ויש אומרים אף אפוי. מוצרי חלב העוברים פיסטור, אף הם נחשבים כתבשיל, אולם מאכל שעירו עליו מים רותחים מ'כלי ראשון' או שהתבשל בתוך 'כלי שני', אינו נחשב כתבשיל. כ'שני תבשילים' – נחשבים אף שני תבשילים ממין אחד, כאשר האחד קשה והאחר רך, כגון ביצה קשה וחביתה; וכן תבשיל המורכב משני מינים שעל־פי־רוב נאכלים בנפרד. אולם, מאכל שנאכל רק במילוי, כחביתיות (בלינצ'ס), אף שהמילוי נאכל גם ובעיקר בפני עצמו, נחשב כתבשיל אחד עם המילוי.
[סימן תקנב, סעיף א-ג, ס"ק א, ו, ח ו־י וביה"ל ד"ה וכן; ביאורים ומוספים דרשו,1, 3, 5, 6, 7, 10 ו־11]
לימוד תורה בתשעה באב ובערב תשעה באב
מלבד איסורי האכילה והשתייה וכו' הקיימים בתשעה־באב, אסור ללמוד תורה, מהטעם האמור – שהיא משמחת את הלב, וכפי שנאמר: "פיקודי ה' ישרים משמחי לב"; ומותר ללמוד דברים שיש בהם סיפורי רעות, כספר איוב וכן חלקים מספר ירמיה, בדילוג פסוקי הנחמה שבהם. ואף את חלקי התורה שמותר ללומדם בתשעה־באב, יש ללמוד בצורה פשוטה, ולא בעיון ובהעמקה, בפלפול, בדרוש, או בקושיות ותירוצים, משום שאלה גורמים לשמחה; ויש שהתיר עיון הנצרך לשם הוראה הלכה למעשה. ויש שהתיר ללמוד את החלקים המותרים בהעמקה, והתיר גם לעסוק בדרושים ארוכים על מגילת איכה.
בגדר איסור זה מובאות שתי דעות בראשונים; לדעה אחת אין חיוב ללמוד תורה ביום זה, אלא שהחפץ ללמוד בחלקים המותרים רשאי לעשות זאת, ולדעה האחרת מצות לימוד התורה קיימת גם בתשעה־באב, בחלקים המותרים, וכן דעת כמה מהאחרונים ומפוסקי זמננו.
ונוהגים שלא ללמוד תורה כבר בערב תשעה־באב מחצות היום ואילך, כי אם בחלקים המותרים גם בתשעה־באב עצמו, משום שהתורה משמחת את לב הלומד, ומה שלומד האדם מחצות היום ואילך תפוסה בו מחשבתו גם בלילה, ונמצא שנכנס לאבילות בשמחה; ויש שהקלו בכך משום ביטול תורה וצער הלומדים. המשנה ברורה הכריע שאין למחות ביד המֵקל, וכך אכן נהגו בישיבת 'ראדין' על־פי הוראתו; והחזון־איש הורה כדעת המחמירים.
[סימן תקנג, סעיף ב, וסימן תקנד, סעיף א, עם משנ"ב וביה"ל וביאורים ומוספים 'דרשו']
מעוברות ויולדות בתשעה באב
יולדת פטורה מלצום מתשעה־באב עד חלוף שלשים יממות (720 שעות) מהלידה, ולדעת הרמ"א – מעת חלוף שבע יממות מהלידה יש להחמיר ולצום, אם אינה חשה צער מיוחד באופן שיש לחשוש לסכנת־חיים, וכן אינה חולה כלל. ובזמננו יש להקל בכל מקרה עד חלוף שלשים יום, ויש שהחמיר בכך גם בזמננו. ויש שכתב שאם הסתיימו שלשים היממות במהלך תשעה־באב, אינה חייבת לצום עד סוף היום.
מעוברת חייבת לצום בתשעה־באב, ויש שהקלו בכך בזמננו במקום שמזג־האויר חם, כבארץ־ישראל, ויש שהחמירו בכך אף בזמננו כאשר אין סיבה רפואית להקל. ומעוברת שיש לה קושי מיוחד או בעיה רפואית בשל עיבורהּ, ואף אם העיבור גורם להּ להקאות (למעט אם גורם לבחילות בלבד), או שחשה חולשה מיוחדת בעת הצום, או שהצום גרם לה הפלה בעבר, או שקיים חשש כי הצום יגרום לזירוז הלידה – יש שהורו שפטורה מלצום.
[סימן תקנד, סעיף ה-ו, ס"ק ט, יג ו־יד; ביאורים ומוספים דרשו, 16, 24 ו־27]
רחיצה וסיכה בתשעה באב
הרחיצה אסורה בתשעה־באב כאשר היא נעשית לשם תענוג, אבל רחיצה הנעשית לשם הסרת זוהמה, לכלוך וריח מצחין מהגוף, או לשם רפואה ולהקלה על כאבים, או הנגרמת תוך־כדי שטיפת כלים ומאכלים וכדומה, וכן הנעשית להעברת רוח רעה, או לנקיות לצורך לימוד ותפילה, או הנעשית לצורך מצוה, כנטילת ידים לסעודה או לנשיאת כפים – מותרות.
הסיכה בשמנים ובקרמי־גוף למיניהם – אף של אבר בודד – גם היא אסורה בתשעה־באב כאשר היא נעשית לשם תענוג, ולא כשהיא נעשית לשם הסרת זוהמה ולכלוך, או לשם רפואה. בנוגע לשימוש בדיאודורנט – יש אומרים שדינו כסיכה הנעשית להסרת זוהמה ומותר, יש אומרים שדינו כסיכה הנעשית לשם תענוג ואסור, ויש אומרים שאין דינו כסיכה כלל.
[סימן תקנד, סעיף ט, י, יא, יד ו־טו, ס"ק יט, כא כב ו־כט וביה"ל ד"ה סיכה; ביאורים ומוספים דרשו, 35, 38, 39, 44, 48 ו־49]
עשיית מלאכה בתשעה באב
מנהג כל ישראל שלא לעשות בתשעה־באב מלאכה הדורשת עיסוק ממושך, וכן שלא לעסוק במסחר, וחכמינו ז"ל אמרו, כי העוסק במלאכה או במסחר אף לאחר חצות־היום ומסיח את דעתו מהאבילות, לא יראה ברכה במעשיו, כלומר, שלא ירויח מאומה במלאכתו ובמסחרו, ויש אומרים שאף ייגרם לו הפסד בגינם. ואף הצעת מיטות, סידור הבית ונקיונו אסורים, ויש מעדות הספרדים שהקלו בכך לאחר חצות־היום. ומנהג האשכנזים להקל בעשיית כל מלאכה לאחר חצות, אך יש להמנע מזאת כאשר הדבר גורם היסח הדעת מהאבילות.
מלאכת 'דבר־האבד' מותרת בתשעה־באב אף לפני חצות היום, אך אם הדעת מוסחת מהאבילות בשל העיסוק המלאכה, יש לעשותה באמצעות גוי; ומלאכה באמצעות גוי מותרת אף בדבר שאינו אבד, למעט אם מדובר במלאכה הנעשית בפרסום רב, כבניית בית וכדומה. כמו כן, מכירת מוצרי מזון, כלחם וחלב וכדומה, מותרת אף לפני חצות.
[סימן תקנד, סעיף כב-כד, ס"ק מג, מו, מח, מט ו־נ ושעה"צ ס"ק נג; ביאורים ומוספים דרשו, 66, 68 ו־72]
איחולים שונים ונתינת מתנה בתשעה באב
'שאלת שלום' אסורה בתשעה־באב, דהיינו, אסור לאדם לברך את זולתו לשלום; והנתקל באדם שאינו יודע הלכה זו ואומר לו שלום, מותר להשיבו בשפה רפה ובכובד ראש, ולכתחילה יש לומר לו שבתשעה־באב הדבר אסור; אולם, נענוע הראש לאות שלום מותר. ונתינת מתנה בתשעה־באב אסורה אף היא, ואף להבטיח מתנה אסור, כיון שדברים אלו הם בכלל 'שאלת־שלום'.
כחלק מהדין האמור – ש'שאלת שלום' אסורה בתשעה־באב, אסור לאחל 'בוקר־טוב', וכן אסור לשאול אדם חולה לשלומו ולהרגשתו; אולם מותר לאחל 'רפואה־שלֵמה', וכן מותר לאחל 'מזל־טוב', ויש שכתב שעדיף לדחות זאת ליום אחר, ויש שכתב שאין לאחל איחול זה לפני חצות היום; ומותר לומר 'להתראות' בסיום שיחה, כנהוג, אך עדיף לסיים: "שנזכה להתראות בבנין בית המקדש".
[סימן תקנא, סעיף כ וס"ק מב; ביאורים ומוספים דרשו, 63-64]
תפילין וציצית בתשעה באב
בתשעה־באב, נוהגים שלא להתעטף בטלית־גדול ולא להניח תפילין בתפילת־שחרית, אלא בתפילת מנחה, כהקבלה לאמור במדרש שבעת החורבן קרע הקב"ה את טליתו והסיר מעליו את תפיליו, כביכול. את הציצית (טלית־קטן) יש ללבוש כרגיל, אך יש אומרים שאף אם פשט אותה בלילה אין מברכים עליה בבוקר, ולכן ראוי לכתחילה שלא לפושטה בלילה כדי לצאת מידי ספק חיוב הברכה בבוקר.
ראוי להוסיף, כי לפני קיום מצות עשה אסור לאכול סעודה ולישון 'שינת־קבע' עד לקיום המצוה, והפוסקים נחלקו בנוגע להנחת תפילין בתשעה־באב, האם אסור לישון לפני קיומה בעת תפילת המנחה, ויש שהתירו זאת לפני חצות היום, ויש שהתירו במשך כל היום, כיון שיש הסוברים שאין חיוב הנחת תפילין כלל בתשעה־באב. וכן נחלקו לענין חולה הזקוק לאכול סעודה בבוקר, אם עליו להניח תפילין לפני אכילתו.
[סימן תקנה, סעיף א וס"ק א-ב; ביאורים ומוספים דרשו, 2-3]