"סיפר לי הגר"ח מישקובסקי שליט"א, שבסביבת ישיבת חברון היה גר יהודי זקן מופלג, והוא שאל אותו אולי הוא יכול לספר לו איזו עובדה, כדי שנוכל לקבל חיזוק משמיעת עוצם עבודתם להקב"ה של דורות שעברו, כדוגמת גדולי וגאוני תורה בדור העבר.
"השיב לו היהודי הזקן: על גדולי הדור אין לי מה לספר לך, אבל אני יכול לספר לך אודות יהודים פשוטי העם מה שראיתי בצעירותי. גרתי בכפר קטן ששם גרו יהודים פשוטים, וזוכר אני את קריאת מגילת איכה בתשעה באב. לא היתה מציאות שהבעל קורא קרא את המגילה בנשימה אחת, כי היה מוכרח להפסיק כמה פעמים באמצע הקריאה, מפני בכיות הבעל קורא וקול בכיות קהל השומעים. קולות הבכי והיללות היו בקול גדול כל כך, שהיה בלתי אפשרי לשמוע את קריאת המגילה, לכן היה מוכרח להפסיק את הקריאה.
"כותב הגה"צ ר' אליהו לאפיאן זצ"ל: זכורני בימי נעורי, הייתי ילד קטן ונכנסתי פעם בימי בין המצרים לבית הכנסת הגדול בשעה שתים אחר חצות הלילה, ומצאתי בית הכנסת מלא אנשים יושבים על הארץ ועורכים תיקון חצות. ומי היו אלו האנשים? סנדלרים, חייטים, נגרים וכו', אנשים פשוטים, פועלים הנלחמים על פת לחמם, אבל ידעו שיש לערוך תיקון חצות ולבכות על חורבן הבית בג' השבועות של בין המצרים. והדבר עשה עלי רושם גדול. וזה היה מלפני שבעים ושש שנים, וכהיום אין רואים זאת בכלל".
(הגרמ"י שיינרמן, אהל משה – ח')