ולהורות את בני ישראל (י' י"א)
רבינו נזהר זהירות עצומה בכבוד התורה ולומדיה ואף בכבוד חכמי דורו. כאשר הוצרך לכתוב תשובה, היה יוצא מגדרו כדי להיזהר בכבוד השואל. ומאחר שלא תמיד הכיר את השואל ואת מעלתו, היה מתאמץ לברר לאיזה תואר כבוד ראוי הוא.
המביט בטיוטות מכתביו יכול להבחין, כי לעיתים הקדים לשמו של נשוא המכתב את התואר הרה"ג בראשי תיבות ולאחר מכן מתח על גביו קו למחיקה וכתב את התואר 'הרב הגאון' במילים מפורשות.
באחד הימים קיבל רבינו מכתב, שהכניסו למצוקה גדולה. היה זה מכתב מאת חמשה ראשי ישיבות נכבדים מחו"ל, שנועצו בו בשאלה כבדת משקל בענייני הכלל, עליה נחלקו רבני המקום. רבינו השקיע מחשבה מרובה היאך יכתוב את תשובתו ובאיזה סדר קדימות יפנה לשואלים בראשית מכתבו. את מי יציין ראשון, את מי יציין שני וכן על זו הדרך, מבלי שהבאים אחריהם ייפגעו.
לאחר שהוגיה את מוחו בדבר, עלה בדעתו רעיון מקורי. הוא פתח את מכתבו כשהוא מקדים לשם השואל הראשון את המילים "הגאון הרב" באותיות קטנות. בשורה השניה הוא כתב את שם הפונה השני, כשהוא מקדים לשמו את התואר "הגאון הרב" באותיות גדולות ומודגשות יותר. וכן הלאה על זו הדרך כשבכל שורה נכתב תואר השואל באותיות מודגשות יותר וגדולות יותר. כל זאת כדי לכבד את כל השואלים באופן שווה ומבלי שאי מי מהם יחוש חלילה צל זילות בכבודו.
♦ ♦ ♦
לשקוד על דלתותי יום יום
רבינו, האמון על כבוד התורה וחכמיה, נהג ללוות כל תלמיד חכם שפקד את ביתו, כשהוא חולק לכל אחד ואחד את הכבוד הראוי לו על פי ערכו ורום מעלתו. לעיתים היה מלווה את המבקר עד פתח החדר. כאשר האורח היה תלמיד חכם מופלג יותר, היה רבינו טורח ומלווהו מספר פסיעות מעבר למפתן החדר, וכאשר הבא היה גברא וגדול בישראל, היה רבינו מטריח את עצמו ומלווהו עד מדרגות ביתו.
כבוד התורה ולומדיה היה צרוב בהווייתו ובנשמתו של רבנו, עד שלא הניח לכל טצדקי שבעולם למנעו מכיבוד תלמידי חכמים ככל חוקתו והלכתו.
אחד מתלמידי החכמים המופלגים, שנהגו לפקוד את מעונו של מרן בדרך קבע, היה רבי אליעזר גולדשמידט, שנהג להציג בפני רבינו את השאלות הסבוכות שהתעוררו בבית הדין תמידים כסדרם.
היות וכל עיתותיו של רבינו היו קבועות במסמרות, כשכל שעה משמשת לסדר הלימוד לו יועדה, נהג רבי אליעזר לפקוד את מעונו של רבינו מידי יום ביומו בשעת ארוחת הבוקר שזמנה הוקדש בעבורו. בכל בוקר היה רבי אליעזר עושה את דרכו אל שכונת מאה שערים, ובעוד רבינו סועד את ליבו, היה מגולל בפניו את הסוגיות המסועפות שהתגלגלו לפתחו.
בכל בוקר לאחר שסיים להשיב לשאלות שרבי אליעזר שטח בפניו, היה רבינו קם ממקומו, נעמד על רגליו ומלווה את האורח עד מדרגות ביתו, כפי שראוי היה לפי רום ערכו. רבינו חזר על הנהגה זו בדרך קבע, מבלי שהאורח רום המעלה יאלץ לעזוב את הבית בגפו ולו פעם אחת.
כאשר נשאל לפשר הנהגתו השיב ונימק, כי כבוד התורה במקומו עומד, ולפיכך אף אם התלמיד חכם נוהג לפקוד את מעונו מידי יום ביומו, אין בכך בכדי לגרוע מכבודו ומהחובה והזכות ללוותו!
♦ ♦ ♦
נר לרגלי דבריך
בעת שרבינו סבל משבר ברגלו, התעתד כ"ק האדמו"ר מסקווער להגיע למחיצתו, בכדי לקיים מצוות ביקור חולים. נכד רבינו, הרב אריה אלישיב, קנה פירות משובחים, סידר את הבית והכין את כל הנדרש לקראת המעמד הנדיר.
כאשר האדמו"ר הופיע הפתח הבית, ישב מרן כשרגלו המגובסת מכוסה בשמיכה וההליכון ניצב לידו. רבי אריה חש, כי אין זה ראוי שההליכון ניצב ליד סבו בעת הביקור, ובתנועת יד קלה הסיטו מן המקום. ברם רבינו שלח את ידו וקירב אליו את ההליכון בחזרה.
בעוד הנכד תמה לפשר הדברים, נכנס האדמו"ר לחדר ורבינו קיבל את פניו בהתנצלות: "ברוכים הבאים! אינני יכול לקום בפניכם", הצטדק כשידו מרמזת לעבר ההליכון הניצב לידו ומשמש כראיה ועדות למצבו, "רגלי אינה בקו הבריאות!"
באותה תקופה הגיע הגראי"ל שטינמן לבקר את רבינו, שהכין 'שטיק'ל תורה' מיוחד לכבודו. במה עסקה המערכה אותה הכין מרן לקראת האישיות הרוממה הבאה לבקרו?
הסתבר, כי רבינו שחרד לכבודו של רבי אהרן לייב, ביקש להצטדק בפניו ולהסיר בעקיפין מפני מה אינו קם לקראתו, ועל כן הכין מערכה תורנית מיוחדת העוסקת בנידון האם יש שיעור חצי קימה בעת שאדם מסוגל לקום בעזרת רגל אחת בלבד.
היה זה 'שטיק'ל תורה' מיוחד, שעסק בענייני קימה והידור, כשמבין השיטין עולה זהירותו הגדולה של רבינו בכבוד תלמידי חכמים.
♦ ♦ ♦
כבוד חכמים
כאשר תלמיד חכם, שביקר את פסקי רבינו במספר ענייני הוראה, ביקש לבוא לבקר, ניאות רבינו לקבלו בביתו ובמהלך הביקור אף קם מלפניו בדרך כבוד ודיבר עמו ובחביבות מופלאה. וזאת מפני שאין קשר בין הדברים והם שתי פרשיות נפרדות – הלכה לחוד וכבוד התורה לחוד!
♦ ♦ ♦
סיפר רבי אהרן טויסיג: בשבע הברכות שערך אבי, רבי יחזקאל טויסיג, לרגל נישואי בתו לרבי חיים יעקב שוורץ, השתתפו גדולי תורה רבים ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב. בעיצומה של השמחה, קם החתן ומסר שטיק'ל תורה, כשבין דבריו הוא מצטט קטע מדברי בעל המנחת חינוך.
הדברים חוללו סערה גדולה, כאשר חלק מהנוכחים טוענים בתוקף כי בעל מנחת חינוך לא הזכיר כלל בספרו את הדברים שנאמרו בשמו על ידי החתן. בתווך ישב אבי נבוך ונכלם לראות כיצד גדולי עולם סותרים ושוללים מכל וכל את דברי חתנו הטרי. בעוד הכל מתנצחים ומתפלפלים בעניין, ישב רבינו דומם מבלי להוציא מפיו מילה אחת בנידון שהרעיש את רוחם של המסובים. האירוע הסתיים כשהדברים נותרים תלויים בחלל ועל דרשת החתן מוטל צל עב.
מידי בוקר, בשעה חמש, נהג אבי לטבול ב'אונגרישר מקווה'. בבוקר שלאחר שבע הברכות, נראה רבינו בסמוך למקווה בשעה האמורה, כאשר ספר המנחת חינוך נתון בידיו, ועיניו תרות אנה ואנה. לשאלת הנוכחים שהתעניינו לפשר מבוקשו, השיב רבינו כי הוא זקוק לשוחח בדחיפות עם רבי יחזקאל טויסיג כאשר אבי הגיע למקום, פנה אליו הגרי"ש, כשהוא פותח את ספר המנחת חינוך ומכריז בעיניים בורקות: "רבי יחזקאל! מצאתי את המנחת חינוך שחתנך ציטט בדרשתו. ולא זו בלבד אלא שרבי עקיבא איגר מביא את דברי המנחת חינוך ודן בהם"
מי שלא ראה את שמחתו של אבי באותו בוקר, לא ראה שמחה מימיו. גם אם היו מעניקים לו מיליארד דולר, הוא לא היה שמח כפי ששמח בעת בה התברר לו כי דרשתו של חתנו עלתה בקנה אחד עם האמת. והנה וודאי הוא כי כל רגע מזמנו של הגרי"ש היה יקר לו מכל אוצרות העולם, אולם אף על פי כן הוא נחפז בשעה חמש לפנות בוקר כדי לשמח את ליבו של אבי ולהרוותו נחת.
[מתוך 'עמודו של עולם']