משולח ירושלמי אחד נסע למרחקים להתרים את העשירים, ונפגש באקראי (או בכוונה תחילה…) בעת תפילת שחרית עם נגיד אחד מפורסם, ונעמד להתפלל תפילת שמו"ע לצידו. כשהגיע לברכת "על הצדיקים", אמר בקול – כדי שהנגיד ישמע ויבין הרמז – "ותן שכר טוב"… לרמז על השכר טוב שהוא מצפה ממנו.
הנגיד אכן הבין מאוד טוב, והשיב לו באותו מטבע: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב"…
*
בעת שהותי בשבת קודש אצל מחותני כ"ק גאב"ד בראד שליט"א, סיפר אביו הגה"צ ראש הכולל בראד שליט"א, כי היה פעם עם מרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע באסיפה אחת, ודנו שם בחולשת הדורות בענייני כשרות, ואחד הנוכחים התבטא על עצמו שהוא עושה כל הדברים לבד בבית, ואינו אוכל משום כשרות.
שאלו הרבי: "האם יין אתה גם עושה לבד?" אמר לו הלה: "האמת היא שבכלל לא חשבתי על כך, לעשות גם יין בעצמי".
אמר לו הרבי: "בוודאי לא חשבתם על זה! – כי כל הדברים היא עושה, ויין אתה צריך לעשות"…
*
סיפר לי ידידי הרה"צ אב"ד סקולען לייקווד שליט"א, שפעם אחת כשזקנו הגדול הרה"ק מסקולען זי"ע שהה בארץ ישראל, הלך לבקר את הרה"ק בעל 'אמרי חיים' מוויז'ניץ זי"ע. תיכף בהיכנסו, קידם ה'אמרי חיים' את פניו ואמר לו: "סקולענער רבי, הינכם שקרן!"…
האדמו"ר מסקולען החוויר מאוד, ולא האמין למשמע אוזנו, ושאל את ה'אמרי חיים': "מה?! אני שקרן?!" אמר לו ה'אמרי חיים': "כן! אתם אומרים שקר כל יום!"
האדמו"ר מסקולען נבהל מאוד, ושאל: "היכן אני משקר?"
אמר לו ה'אמרי חיים': "אתם אומרים כל יום בביהמ"ד: 'אשמנו', 'בגדנו', 'גזלנו'…"
*
הרה"ק בעל 'עטרת ישועה' מדז'יקוב זי"ע פירש בדרך צחות על מה שנדפס בסוף כל מסכת לפני נוסח ההדרן "ויאמר זה ויועיל לשכחה" – שישנם הלומדים גמרא שכשמסיימים דף אחד הם מתחילים דף שני ושוכחים מה שלמדו בדף שלפניו, האחרונות משכחות את הראשונות, וכן בכל דף ודף. נמצא שאת הדף האחרון של המסכתא הם זוכרים לנצח, ומה הם יכולים לעשות כדי לשכוח גם את זה?
על כך יש עבורם את העצה שיאמרו את ה'הדרן', וזה 'יועיל לשכחה' גם עבור הדף האחרון…
*
בליל הסדר עושים זכר לכל הענינים שהיו בקריעת ים סוף – זכר למרור, זכר לטיט, זכר לחגיגה, זכר לפסח. מרגלא בפומיה דאבי מורי ז"ל בדרך צחות, שלכל הדברים שהיו ביציאת מצרים עושים זכר, ואילו לדבר זה שיצאו ברכוש גדול אין עושים שום זכר. אלא כנראה – היה מפטיר – שמהרכוש הגדול לא נשאר אפילו זכר…
(מתוך נעם שיח – דרך צחות)