רציתי לשתף אתכם בסיפור מפעים, שהתרחש בימים אלו ממש.
אבי שיחי' מלמד בכיתה גבוהה בתלמוד תורה באחת מערי הארץ. מאז שהתחילה חופשת הקורונה, כמו בת"תים רבים הוא לימד יום-יום מהבית, השאיר שיעורים בקו, ותלמידים התקשרו אליו הרבה פעמים לשאול דברים שלא הבינו בגמרא.
היה ילד שהתקשר לברר בערב פסח עצמו למה אין שיעור… כי חוץ מאותו יום, י"ד בניסן – בכל שאר הימים היה שיעור! כולל בימים שלפני פסח, וכולל בחול המועד!
בהמשך, תלמיד חברה'מן סידר את האפשרות שהם גם יוכלו לשאול שאלות במהלך השיעור.
אבי גם שלח להם מבחנים [וזאת בהתאם לבקשת התלמידים עצמם! להיבחן על כל פרק שסיימו בשבועות האחרונים]. אלו שיש להם פקס, קיבלו בפקס, והאחרים לקחו מהם. כולם דאגו לשלוח לו חזרה את המבחנים המלאים – אם בפקס, ואם בתיבת הדואר שלו בבנין.
אחר כך חזרו ללימודים לפי כל הכללים המחמירים ביותר, קפסולות וכו', ואז נאלצו שוב להפסיק ולהיכנס לבידוד של שבוע בגלל ילד שהיו לו תסמינים. הם המשיכו ללמוד גם במהלך הבידוד – דרך הטלפון, יום יום בלי להפסיק.
אח"כ התברר שאותו ילד שלילי, והם חזרו לכיתה.
עד כאן, השתלשלות שגרתית כמו שאירע בת"תים רבים בתקופה זאת. אבל ההמשך המדהים והמרגש, כלל וכלל אינו שגרתי…
לפני כמה ימים הסתיימו הלימודים הרשמיים של כיתה ח', והם נפרדו מהחיידר.
אבל…
בעוד שבכל שנה נהוג באותו ת"ת שתלמידי הכתה מסיימים עד סוף השנה את המסכת כולה – הרי שבשנה הזאת, בגלל כל סיבוכי הקורונה הם לא הספיקו לסיים
והם לא ויתרו…!
כל הילדים, ללא יוצא מן הכלל, ביקשו מאבי שיחי' בכל לשון שימשיך ללמד אותם עד שיסיימו את המסכת!
ואכן, הם סיימו רשמית את הלימודים בחיידר ביום שישי [שבוע לפני תשעה באב], ועוד באותו יום, התקיים השיעור הראשון, בין השעות 2:00-3:00. כך גם במהלך כל השבוע שלאחר מכן, הם הגיעו בכל יום לביכ"נ שבו אבי מתפלל בשבתות, ואינו פעיל באמצע השבוע, ושם הוא לימד אותם יום-יום את המשך המסכת – בשתי קבוצות, לפי כל כללי הזהירות מקורונה, עד שב"ה הם זכו לסיים על המוגמר.
רק שתבינו:
במוסדות אחרים, שלא ממחננו, ילדים בסוף כיתה ח' חוגגים את סיום הלימודים בהרס וחורבן ושבירת ריהוט של המוסד הלימודי, וכאן – ילדים בני 13-14 לא רוצים לסיים, ובאים כל בוקר להמשיך ללמוד בביכ"נ לא מוכר, וכל זה רק כי הם עדיין לא סיימו את המסכת, וחשוב להם לסיים אותה!
אשרינו שאלו הם תינוקות של בית רבן בדורנו!