כרעם ביום בהיר המתגלגל מסוף העולם ועד סופו נחתה הידיעה הנוראה והמטלטלת על הסתלקותו הפתאומית במיטב שנות פריחתו של האברך הגאון החסיד רבי אהרן הכהן אייזנבלט זצ"ל. גאון עצום בתורה עבודה וגמילות-חסדים, בקיא וחריף אשר גדולי עולם נדהמו מהיקף ידיעותיו, נמנה על השורה העליונה של תלמידי-החכמים וחסידים עובדי ה' של עדת חסידי באיאן המעטירה.
השמועה הקודרת התפשטה כאש בשדה קוצים מעיר מגוריו ביתר-עילית עדי ירושלים ושאר ערי הארץ, צימתה את הלבבות, כל פנים קבצו פארור וירב בבת יהודה תאניה ואניה – ובתוך כל אלו אבל יחיד עשה לו ארגון 'דרשו', שהמנוח היה מחשובי הלומדים והנבחנים במסגרתו, היה ממסיימי המחזור הראשון של 'קנין ש"ס', ובימים אלו התכונן למבחן הגדול לקראת סיום המחזור השני.
הרה"ג המנוח זצ"ל נולד בירושלים בשנת תשל"ח, לאביו יבלחט"א הגה"צ רבי שמואל דוב הכהן אייזנבלט שליט"א, מגדולי הת"ח בשכונת רמות בעיה"ק ירושלים, מרביץ תורה ומחבר ספרים רבים בענייני חיזוק באמונה ובתורת הנפש, בנו של הגאון הגדול רבי שלמה אייזנבלט זצ"ל מניו-יארק, שהיה מחשובי חסידי כ"ק מרן אדמו"ר מבאיאן זיע"א. אמו החשובה תבלחט"א של המנוח, היא בתו של הגאון הגדול הרה"ח רבי משה חיים שמרלר זצ"ל, אב"ד "קהילת מחזיקי הדת" בציריך שבשווייץ. מנעוריו ספג אל קרבו את ערכי בית אבותיו וזקניו, תורה עבודה וגמילות חסדים.
בנערותו נדד למקום תורה, לישיבת לוצרן שבשווייץ, שם קיבל תורה מרבו הגאון הגדול משיירי כנסת הגדולה, ראש הישיבה רבי יצחק דוב קופלמן זצ"ל, מתלמידי הגר"ש שקופ זצ"ל. בשנות לימודיו בישיבה עלה ונתעלה במעלות רמות של יגיעת התורה וסיגל לעצמו את עסק התורה בהתמדה מופלגת תוך שהוא רוכש ידיעה עמוקה בכל מקצועות התורה, תחת רוחו והשפעתו הגדולה של ראש הישיבה זצ"ל אליו התקשר עד מאוד וממנו סבר וקיבל. חבריו הקרובים סיפרו כי בהמשך שנותיו ביושבו כאברך ב"כולל", היה מזכיר שמועות שונות מהגר"ש שקופ שלא נדפסו בספרו "שערי יושר", אותם שמע מרבו הגרי"ד קופלמן בשם רבו הגר"ש.
בהגיעו לפרקו הקים את ביתו עם זוגתו החשובה, בת הגה"ח רבי יצחק שרייבר שליט"א, מחשובי ויקירי חסידי באיאן. יחדיו העמידו את ביתם על אדני התורה והחסידות, תוך התקשרות איתנה לכ"ק מרן אדמו"ר מבאיאן שליט"א. בהיותו כהן מיוחס, קבע מקום תלמודו בכולל מיוחד ללימוד קודשים בירושלים שבין החומות, שם קנה תורה מפי ראש הכולל הגאון רבי שמואל הכהן רוזובסקי זצ"ל, ואף סידר את חידושיו בקונטרסים שיצאו לאור עולם.
משקבעו את ביתם בשכונת הגפן בעיר ביתר עילית, בשנת תשס"ב, הפך והיה לפנינה יקרה שהבהיקה באור נכון והקרינה על כל סביבתו. את מקום תלמודו קבע בכולל "תלפיות" דחסידי באיאן, כשמשנה לשנה התבלט יותר ויותר כארי שבחבורה. בהתמדתו ושקדנותו הנפלאה היה משכים מבעוד לילה להגות בדברי תורה, מנצל את זמנו לשינון ולימוד עוד ועוד מסכתות ולבירור מקצועות ההלכה לעומקם. עד מהרה הוכר כתלמיד-חכם מובהק משכמו ומעלה, כשמקום מושבו בין כותלי הכולל הופך למוקד עבור כל מבקש תורה – אם להבנת הסוגיה על בוריה, אם ליישוב קושיה מטרידה או לאיתור 'מראה מקום', כשהוא מטייל כבן-בית בין מסכתות הש"ס ומגלה בקיאות מופלאה ומופלגת ביותר.
יחד עם שקידתו ושקיעותו העמוקה בתורה ועבודה, היתה תורת חסד על לשונו באומר ובמעש. ליבו היה תמיד קשוב אל זולתו, והוא הכיר יפה יפה בצערם של תלמידי-חכמים ולא יכל לעמוד מנגד. כך כונן וייסד את גמ"ח 'ישא ברכה', כשבמיטב כשרונותיו השכיל לרכוש את אמונם של בעלי יכולת שהכירו ביושרו ואמינותו, ושמחו להפקיד בידיו מכספם לזמן קצר או ארוך. הוא הלווה לנצרכים במאור פנים וטוב לב, ולא פעם אף המציא עצמו לנצרכים ונזקקים למיניהם והציע להם את עזרתו בהלוואות וכדומה. משפחות רבות הועמדו על רגליהן בזכות הגמ"ח, שחילץ אותם מן המצוקה הכלכלית תוך סידור חובות הגיוני וסביר, בשיתוף פעולה עם ארגון "יעזורו" דחסידי באיאן. באופן מופלא נעשו כל הפעולות הללו על ידי המנוח בלא שיפריע עצמו מסדרי לימודו בהם שקד על התורה בהתמדה גדולה; כשבין חברותא לחברותא הוא מטפל בענייני הגמ"ח, מקבל פקדונות ומחזירם, ומעביר ללווים את ההלוואות.
פרק מיוחד בעבודתו היתה מידת יראתו וזהירותו בכל דקדוקי התורה וההלכה הצרופה. רבי אהרן זצ"ל היה מ"מארי דחושבנא", כל רגע מחייו היה מחושב ומדוייק להפליא לבל יעבור לבטלה. הוא ניצל את ימיו ושעותיו עד תום, כשהוא תובע מעצמו תביעות מופלגות בעבודת השי"ת. מידי בוקר ובוקר לאחר שהקדיש שעות ספורות למנוחת הלילה הנדרשת מכל אדם, היה מעורר את השחר ומשכים בעוד ליל, בעוד החושך מכסה ארץ, וכמו חסידי קמאי היה מכין עצמו לאחר היטהרות במקוה ב"הכנה דרבה" לתפילת השחר בלימוד בשקידה ובהתלהבות במשך כארבע שעות. לאחר מכן היה אוזר חלציו לעבודת התפילה שהיתה נעשית בהשתפכות הלב, כבן המתחטא לפני אביו.
וכמידת תורתו ויראתו כן מידת חסידותו. התקשרותו המופלגת במורו ורבו כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאיאן היתה לשם דבר ולבסיס לימוד לכל סובביו. כל ימיו הגה רבות בספרי חסידות שהיו שגורים תדיר על פיו, ובני החבורה מתפללי הקלויז נהנו לאורו כאשר בכל עת מצוא ובפרט בערבי חגים ומועדים היה נושא דברים ומשפיע משפע טוב ידיעותיו ומעלה את קהל שומעי לקחו בדרך הנכונה להכנה הנכונה לקראת הימים הנעלים הממשמשים ובאים. במשך הזמן אף התאגדה סביבו חבורת אברכים מבקשי ה' מסלתה ומשמנה של הקהילה, ורבי אהרן זצ"ל השפיע עליהם תורה עבודה ויראת-שמים מתוך חסידות צרופה. הוא קבע עימהם שיעור בכל ליל שב"ק לאחר התפילה בספר הקדוש "סידורו של שבת" מבעל ה"באר מים חיים", המעלה את ההוגים בו למעלות נשגבות של אור קדושת השבת, וסיפר אביו שיבדלחט"א כי גם את השיעור בס' סדורו של שבת אשר כידוע מחברו זי"ע כתבו בשפה ברורה ביותר, עם זאת היה רבי אהרן מכין עצמו לשיעור במשך כל ימי השבוע ללמד השיעור בשפה ברורה ונעימה שתכנס בלב השומעים.
רבי אהרן לא שקט על שמריו ולא החזיק טיבותיה לנפשיה. תדיר דאג להגדיל תורה ולהאדירה, לזכות את הרבים בלימוד התורה. כשראה שחסרים בסביבתו כוללים לאברכים צעירים, השתדל ויזם ופנה לכתובות הנכונות, וכך הקים בבית-המדרש דחסידי צאנז כולל מיוחד למשכימי קום מהשעה ארבע לפנות בוקר, להרבות תורה בישראל.
עם ייסודו של מפעל "דרשו", הצטרף לחבורה המיוחדת של 'קנין ש"ס', ועמד מדי חצי שנה בכור המבחן על הש"ס, מתחילתו ועד למסכת הנלמדת באותה זמן ב"דף היומי". כך זכה עם סיום המחזור הקודם של "הדף היומי", להיבחן על כל הש"ס כולו. מאז המשיך בתכנית 'קנין ש"ס' עם תוספות, כשממש בימים אלו התכונן לקראת המבחן על רובו ככולו של הש"ס, ממסכת ברכות ועד בכורות עם רש"י ותוספות.
רבי אהרן זצ"ל לא הסתפק בחלקו כלל, וככל שהרבה בעסק התורה לא רוותה נפשו הצמאה. לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים, טעם מיערת הדבש בעוסקו בלימוד תורת הנסתר.
לפני מספר חודשים, השתלב בתכנית 'זכרון אהרן' דחסידי באיאן, במסגרתו שוקדים חמישה תלמידי-חכמים נבחרים בקנין כל מקצועות ההוראה על בוריים, להורות הוראה בישראל. כך שקד במקביל על לימוד הש"ס וקנין ההלכה בממדים בלתי נתפסים.
באישיותו הקורנת האציל על כל סביבותיו. תמיד השתדל להרבות תורה ויראה בקרב סביבתו, ובמיוחד בקלויז'ן דחסידי באיאן בהם קבע מושבו לתורה ותפילה וחסידות. מכיריו ראו בו דמות מופת של תלמיד-חכם מופלא וירא-שמים מרבים, העובד את קונו בתמימות ויושר והצנע לכת ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. מופלג היה במידות בין אדם לחברו, מעולם לא בא בטרוניה עם הבריות. מה מאוד התאים לאישיותו הנעלית כאשר במשך תקופה ארוכה מסר שיעור בעיון בספר "חפץ חיים" הלכות שמירת הלשון. ורק בשבוע האחרון טכס עצה עם חברים ליזום הגברת המודעות בקרב כל המתפללים בלימוד קבוע של הלכות שמירת הלשון כפי הוראת מרן אדמו"ר שליט"א.
למען יצוה את בניו אחריו. רבי אהרן השקיע בחינוך ילדיו את כל נשמתו ולשד עצמותיו, כשהוא מחדיר בהם תורה, יראת-שמים, אמונה וחסידות צרופה, מתוך אהבת ה' ודקדוק וחביבות המצוות, כשהוא מהווה להם דוגמה אישית על כל צעד ושעל. ואכן זכה לראות פירות ברוכים זרע ברך ה', בנים הנמנים על טובי הבחורים בישיבות הקדושות ובמוסדות הלימוד. סיפר אחד מידידיו כי בחג הפסח האחרון כשביקש אחד מבניו של רבי אהרן לנסוע לירושלים להתפלל במחיצת האדמו"ר שליט"א, אביו הסכים לו אך הסביר לו בנועם כי לצורך כך עליו להתכונן ב"הכנה דרבה", להשכים קום ולעסוק בתורה. כך קמו האבא והבן יבדלחט"א הרבה לפני השחר, ובשעה ארבע לפנות בוקר התיישבו ללמוד יחדיו עד השעה שבע בבוקר, ורק אז נסע הבן לירושלים.
באור ליום רביעי בו נקטפה נפשו בסערה, השתתף בכנס השנתי בעניני חינוך "והגדת לבנך" שהתכנס תחת השראת והוראת כ"ק האדמו"ר שליט"א בביתר, בו נשמעו דרשות מלהיבות מפי טובי המחנכים וניתנו כלים לאתגרי חינוך הילדים בדורנו. למחרת בבוקר השכים כדרכו טרם האיר השחר ופנה לבית תלמודו למלא יומו בתורה ועבודה. בשעת צהרים שב לביתו כדרכו, כאשר שפתותיו עדיין מרחשות בסוגיה בה עסק, ובלא שום סימן המעיד על העתיד להתרחש בעוד דקות אחדות. לפתע פתאום חש ברע, כרע נפל ועל אתר איבד את הכרתו והתמוטט. כוחות ההצלה שהוזעקו למקום עמלו רבות על החייאתו, כשהידיעה על התמוטטותו מועברת בדחיפות בין אנ"ש שנקראו להתאסף ולעמוד בתפילה ולקרוע שערי שמים לרפואתו. אך תוך זמן קצר הבינו כי כבר נגזרה הגזירה, וידום ליבו הגדול של אהרן כהנא קדישא ואיננו כי לקח אותו אלוקים. כל מכיריו ומוקיריו נתקפו בהלם ובאלם רב על סילוקה בחטף של הנשמה הטהורה.
הלווייתו רבת הכאב והיגון יצאה מבית-הלוויות שמגר בירושלים לעבר הקלויז הגדול של חסידי באיאן ברח' מלכי ישראל. המונים רבים צעדו עטופי צער ומוכי הלם, בתוכם המוני ידידיו ומוקיריו תושבי ביתר וירושלים וקהל עדת חסידי באיאן ובני המשפחה ההמומים באלם וכאב צורב, הלכו שפופים אחרי מיטתו ללוותו בדרכו האחרונה.
בבית הלוויות שמגר ניגשו להיפרד מהאב הגדול שלושת בניו שיבלחט"א, הבחורים החשובים תלמידי ישיבות באיאן, שבקול חנוק ועצור מבכי העלו נקודות אור מאורחות חייו, איך חינכם והעלם בנתיב העולה בית ק-ל לתורה ויראת-שמים. אחריהם עלה להספידו ולבכותו תמרורים הגאון הרב אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א, רבה של שכונת הגפן בביתר, שהמנוח היה קשור אליו ביותר בעסק התורה וההלכה. הוא קונן עליו בבכי כי בא השמש בצהרים ואותנו עזב לאנחות, נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו, ועורר את הנוכחים להתעוררות בתשובה ותיקון המעשים. בדבריו עמד על גדלותו של המנוח ועל שגב השפעתו על סביבתו כדוגמה ומופת לתורה ויראת-שמים, ותיאר איך שאף פעם לא החזיק טיבותיה לנפשיה ודאג לאחרים להתחזקות והתרבות בלימוד תורה לרבים, ואף עמד מאחורי מספר יוזמות להקמת כוללים ושיעורי תורה נוספים, ועכשיו שחסרנו כל אלו מי יתן לנו תמורתו. לאחר ה"קריעה" קורעת הלבבות ואמירת הקדיש, יצאה הלוויה רגלית לעבר הקלויז הגדול של חסידי באיאן, שם המתינו המונים רבים, רבנים וכלי קודש, חסידים ואנשי מעשה, בראשות מורו ורבו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מבאיאן.
עם הגעת המיטה לחצר הקלויז פתח אביו הגאון שליט"א בדברי הספד קורעי לב שהחרידו את רגשי הלבבות, ועיני רבים זלגו דמעות בעת שהאבא הדגול מבכה בקול מרוסק את הסתלקותו הפתאומית של בנו החשוב שעלה כעולה תמימה קרבן לה'. הוא הזכיר את ימי ספירת העומר, בהם העבודה היא להעלות ולזכך את הנפשות לקראת חג השבועות חג מתן תורתנו הקדושה. לאחריו נשא דברי נהי וקינה הגאון הרב דוב בער רבינוביץ שליט"א, רבה של קהילת באיאן בביתר עילית. הוא פתח בדברי הספד כדין חכם בפניו ועורר את העדה לתשובה ותיקון המעשים, כשהוא מבכה תמרורים את המכה האדירה שנחתה על העדה. בהמשך תיאר את גדלותו של המנוח זצ"ל, האילן הגדול הסמל והמופת של כל בני החבורה, האחד והמיוחד מבני החבורה. הוא ביכה את החלל העצום שנפער בקרב אנ"ש תושבי ביתר ומתפללי הקלויז'ים, שהמנוח שימש להם כדמות מופת נעלה, יהלום יקר ופנינה מזהירה בכתר העדה אשר כולם נהנו מאור תורתו וחסידותו. על כל בני החבורה מוטל לחפש את דרכם ולחקור כל אחד בנגעי נפשו, לתקן את הטעון תיקון וללמוד מהמנוח ומיראתו המופלגת והתמדתו בתורה ויראת-שמים שהיתה כל מהותו. בסיום דבריו הזכיר בבכי את השבר אחר שבר שהושברה העדה בימים האחרונים, כאשר רק יומיים לפני כן ליוו למנוחות את האברך הצעיר הר"י פקשר ז"ל, וסיים בתפילה שירפא הקב"ה את השבר הגדול.
אחריו נשא דברים בן משפחתו ומי שהיה חברותא שלו במשך תקופות ארוכות, הגאון הרה"ח ר' שלמה שרייבר שליט"א, שזעקת התמרורים שנשמעה מפיו זעזעה את הלבבות ועוררה בכיה רבה בקרב הקהל. הוא ציין את זמן הסתלקותו בין פרשת אחרי-מות לפרשת קדושים, שהיא בבחינת "וידום אהרן". בדבריו תיאר את מעלות המנוח והיקף גדלותו וידיעותיו בתורה בנגלה ובנסתר, ותיאר איך המנוח קיים בעצמו "אדם כי ימות באהל" כשהוא המית עצמו באוהלה של תורה יומם ולילה לא ישבותו, מתוך פרישות והצנע לכת ובד בבד עם תורת חסד על לשונו. לבטח כל המסכתות ושאר הספרים שלמד, יבואו לקראתו להביאו למקום מנוחתו הנכון. בדבריו העלה על נס את התמסרותה של נו"ב שתחי' של המנוח על מנת שיוכל להגות בתורה ללא שום הפרעות. בסיום דבריו עמד על החובה של כל החברים למלאות את החלל להתחזק בתורה ויראה ועבודת ה', שיהיו עילוי לנשמתו ונחמה אמתית על האבידה הגדולה.
לאחר אמירת הקדיש ע"י בניו שיחיו, יצא מסע הלוויה לעבר הר-המנוחות, שם נטמן בסמוך לזקינו הגאון הגדול רבי משה חיים שמרלר זצ"ל, רבה של ציריך.
הותיר אחריו כואבים ודוויים את הוריו היקרים, זוגתו החשובה, ארבעה בנים מבני ציון היקרים המסולאים בפז מבכירי וטובי התלמידים בישיבת באיאן ובת המתחנכת בסמינר בית יעקב בביתר, אחים ואחיות ומשפחת בית חותנו, וידידים רבים המבכים את הסתלקותו הכואבת.
ת.נ.צ.ב.ה.
1/454