יום חמישי ט"ו בניסן תש"פ
מה דינהּ של מצה אפויה שנמצא בתוכה גרגיר דגן?
מצה אפויה או בצק של מצה שנמצא בתוכם גרגיר דגן סדוק, לדעת השולחן ערוך – מן הדין די בהסרת 'כדי נטילה' (2-2.4 ס"מ, לשיטות השונות) סביבות מקום הגרגיר, ולהתיר את השאר באכילה; אך אם אין הדבר כרוך בהפסד כספי גדול, ראוי להחמיר כדעת הסוברים שכל המצה וכל הבצק אסורים. וטעמם של האוסרים, משום שהלישה גורמת לפיזור טעם הדגן בכל הבצק, ואף חום התנור גורם לכך.
ולדעת הרמ"א – אם הגרגיר נמצא בפסח, המצה והבצק אסורים אף אם הדבר כרוך בהפסד כספי גדול; ואם נמצא לפני הפסח, די בהסרת 'כדי נטילה' סביבות מקום הגרגיר.
[שו"ע תסז, יא, משנ"ב מז-מח, ושעה"צ מב; ביאורים ומוספים דרשו, 55]
מהו הכלל 'אין מחזיקים איסור ממקום למקום'?
בהמשך לאמוּר: במקרה שגרגיר הדגן נמצא בחתיכת בצק שנתלשה מבצק גדול, אין הבצק הגדול אסור משום כך, משום שכלל הוא בידינו: 'אין מחזיקים איסור ממקום למקום', כלומר, אם נמצא דבר איסור בכלי או במזון וכדומה, המונחים במקום מסוים, אנו מניחים שהאיסור התערב בתוכם בהיותם במקום זה, ולא במקום הקודם ששהו בו. וכך גם בנדוננו – אנו מניחים שהגרגיר התערב בבצק במקום שבו הוא מונח עתה, לאחר שהופרד מהבצק הגדול, ולא במקום שבו היה מונח קודם לכן, כלומר בעודו מחובר לבצק הגדול.
[שו"ע תסז, יא, ומשנ"ב מט; ביאורים ומוספים דרשו, 57]
מהו הכלל 'מחזיקים איסור מזמן לזמן'?
בהמשך לאמוּר: לעומת הכלל הנזכר ש'אין מחזיקים איסור ממקום למקום', ישנו כלל אחר: 'מחזיקים איסור מזמן לזמן', כלומר, אם נמצא דבר איסור בכלי או במזון וכדומה, אנו מניחים שהוא לא התערב בתוכם בנקודת הזמן הנוכחית, אלא מיד לאחר שהונחו במקום שבו הם מונחים עתה.
ולפיכך, אם אחז אדם בצק בידיו וחתכו לכמה חתיכות ונתנן לאחרים, ונותרה בידו חתיכה אחת, ונמצא בה נמצא גרגיר דגן סדוק – אנו מניחים שהגרגיר התערב בה מיד לאחר שלקח את הבצק לידיו, ואם כן כל חתיכות הבצק שהופרדו ממנה אף הן אסורות, שהרי בשעה שהגרגיר התערב בבצק, היו כל החתיכות מקשה אחת של בצק גדול.
[משנ"ב תסז, מט, ושעה"צ פז]