הרב יהודה יעקבזון
בפרשת השבוע מסופר על מלחמת אברהם אבינו ע"ה עם ארבעת המלכים, שלאחריה ביקש מלך סדום להעניק את כל רכוש ממלכתו לאברהם אבינו, ואברהם אבינו השיבו: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ". ומפרש ה'משך חכמה': "כוחי וגבורתי במלחמה איננו מסיבתי לא מחכמתי ולא מגבורתי חלילה, רק לה' קונה שמים וארץ, ולכן מה לי לשלל שלך, ואם אהנה, הוא כנהנה מקדשי גבוה".
ואמרו חז"ל, שבשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל", זכו בניו לשתי מצוות – לחוט של תכלת, ורצועה של תפילין. וכותב על כך ה'משך חכמה': "ויתכן שמשום זה כל ישראל מלובשים בתפילין וטלית גדול בתפילת שחרית, שאברהם תִּקְּנָהּ".
ואכן כך מנהג ישראל מדורי דורות, ללבוש טלית גדול ותפילין בשעת תפילת שחרית. ובשעת קריאת שמע של שחרית חובה יתֵרה יש בדבר, וכפי שאמרו חז"ל שהקורא קריאת שמע של שחרית ללא תפילין הריהו כמעיד עדות שקר בעצמו, ופירשו הראשונים שכיון שהוא אומר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", וכביכול מעיד בכך שהוא מקיים את המצוה, ובפועל אינו מקיימהּ עתה, הריהו כמעיד עדות שקר על עצמו. וכך אמרו גם ביחס ללבישת ציצית בשעת קריאת שמע, שאומרים בה "ועשו להם ציצית", ועל כן מי שאינו לובש ציצית בשעת קריאת שמע, כאילו מעיד עדות שקר.
וכך נפסק בשולחן ערוך במספר מקומות, שכל אדם צריך שיהיו עליו ציצית ותפילין בשעת קריאת שמע ותפילת שחרית. אולם, אם קיים ספק שמא יחלוף זמן קריאת שמע, או זמן תפילה, עד שיניח תפילין או ילבש את הציצית, יקרא בלעדיהן, כי אין דבר זה דוחה את קיום המצוה. וכן אם מסיבה כלשהי אינו יכול להתעטף בטלית ובתפילין בבוקר, כגון שאינן ברשותו – יקרא קריאת שמע ויתפלל בלעדיהן, ולא אמרו שנחשב כמעיד עדות שקר אלא כשעושה כן בזדון, ולא כשהוא אנוס בדבר.
ונחלקו הפוסקים בנוגע למי שקורא קריאת שמע לפני 'סוף זמן קריאת שמע' הראשון, ובכוונתו לקוראה עם ברכותיה לפני סוף הזמן השני – האם צריך להניח תפילין למשך הקריאה הראשונה.
ומי שקרא קריאת שמע ללא תפילין, כשיניח תפילין בהמשך היום, יקרא עמהן קריאת שמע, או פרשה אחרת מהתורה, או איזה מזמור תהלים. ואם שכח להתפלל שחרית, ומתפלל שתי תפילות במנחה – אחת למנחה ואחת לתשלומי שחרית – ראוי שיניח תפילין בשעת תפילות אלו, כיון שלא זכה להתפלל שחרית עם תפילין.
[שו"ע או"ח כה, ד, ומשנ"ב יד. שו"ע או"ח לז, ב. משנ"ב כד, ג; מו, לג; ו־סו, מ; ביאורים ומוספים דרשו, נח, 7, ו־סו, 32]