למה א"א להאמין לנשים בעניין לישת ואפיית המצות? • איך התירו ללוש מצות לאחר זמן איסר חמץ, והרי בשעת הלישה נופלים פירורים מהבצק והם עלולים להחמיץ? • ובאיזו לשון עושים הפקר וביטול חמץ? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן ת"ס סעיף ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
הרא"ש היה שותף בעצמו בעשיית המצות מצוה, כיוון שמצוה בו יותר מבשלוחו, ומביא המ"ב, שיטריח אדם את עצמו בעשיית מצת המצוה עד שיתחמם ויזיע, וזה תיקון גדול לעוון החמור, ואמנם השו"ע אומר מצת מצוה, אבל מביא המ"ב, שמהרי"ל פסק להיזהר לכתחילה בכל המצות הנאכלות בפסח, שיעשה אותם בעצמו ויעמוד על אפייתם, כי רבה המכשלה, ואין להאמין לנשים בעניין לישה ואפייה, כי כמה דברים יעלו על לב הנשים שמותר, או שמא שוכחות ועושות דבר שאינו כהוגן, ואינם יודעות שכר מצוה והפסד עבירה, ולכן, רוב הת"ח והרבנים עומדים על רקידתם ולישתם ואפייתם של כל המצות הנאכלות במשך ימי הפסח.
אדם שלש לאחר זמן איסור חמץ, ויש פירורים שנופלים מהעיסה, והם עלולים להחמיץ, ולאחר זמן איסור חמץ לא מועיל ביטול, ונמצא שהוא עובר על בל יראה ובל ימצא, לכן יאמר בשעת הלישה לפני שהעיסה החמיצה, כל פירורים שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים, אני מבטל אותם ונמצא שמבטלם לפני חימוצם, ולא עובר בב"י וב"י גם כאשר הם מחמיצים, ואומר המ"ב, זה הכל כאשר הוא לש לאחר זמן איסורו, אבל אם הוא לש לפני זמן איסורו ואפילו ביום י"ד, הוא לא צריך לבטל, כיוון שממילא הוא מבטל סמוך לזמן איסורו, ואז הוא מבטל גם את הפירורים הללו, אבל אם הוא לש אחרי זמן איסורו שכבר א"א לבטל, הוא צריך לבטל את החמץ בעודו עיסה, לפני שהוא הספיק להחמיץ, ואומר המ"ב, שצריך גם לנקות את הפירורים האלו משם, ומה שימצא מהעיסה, ישרוף, ויש שכתבו, שמטעם זה טוב שידרוס את הפירורים ברגליו בעפר תכף כשנפלו, לפני שיבואו לידי חימוץ, כי גם פירורים כאלו אסור להשהות בבית, ואם יבואו לידי חימוץ, צריך לשורפם, וצריך לומר 'אני מבטל אותם', אבל לא יאמר 'פירורים הפקר', כיוון שזה לא לשון מבוארת שמפקיר אותם, שהרי אפשר לומר, שמשמעות הלשון היא שמעצמם הם הפקר, ואינו כן.
לשון של הפקר וביטול צריך לומר דווקא בלשון שמבין, וצריך לבטל אותם לפני חימוצם, וממילא אפילו שיתחמצו אח"כ, אינו עובר בבל יראה, שהרי הוא ביטל אותם לפני שהם החמיצו, והם לא שלו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א