היה זה לפני כ-24 שנה, בביתו של הגאון רבי אברהם סלומון זצ"ל משגיח ישיבת חברון. היינו ארבעה בחורים שהגיעו ללמוד 'ועד' בספר 'אור ישראל' להגר"י סלנטר זצ"ל.
באותו לילה התקיים מופע מיוחד לרגל 50 שנה למדינה, באיצטדיון גבעת רם, ממש מול הסלון של מרן המשגיח זצ"ל.
לפני שהתחלנו ללמוד, התחילו הזיקוקים…
המשגיח זצ"ל שאל אותנו: "אתם רוצים לראות את הזיקוקים?"
כמובן שהתביישנו לומר 'כן', ובמקום זאת ענינו: "לא, זה לא מעניין אותנו"…
ואז אמר לנו המשגיח דבר מאלף:
"אם אתם רוצים לראות את הזיקוקים, אבל מחליטים לא לראות כי אנחנו צריכים להתחיל ללמוד עכשיו – זה טוב מאוד.
"אבל אם באמת זה 'לא מעניין אתכם' – זה לא טוב".
וכך הוא הסביר:
"אדם הוא כמו עץ. 'כי האדם עץ השדה'. גילו של עץ נמדד לפי הטבעות בגזע הראשי. כל שנה העץ מוסיף עוד טבעת, וכך אפשר לדעת את גילו. שימו לב לדבר מעניין: הטבעות הראשונות אינן נעלמות במהלך השנים, אלא נשארות, ורק מתווספות עליהן עוד ועוד טבעות".
סיים המשגיח: "בדיוק כך היא נפש האדם. הרצונות והתאוות שהיו לנו בתור ילדים, לעולם לא נעלמות. רק מתווספות עליהן עוד ועוד שכבות שונות, לטוב ולמוטב.
"ילד מטבעו – אוהב לראות זיקוקים. זה מושך, זה מעניין, זה יפה. אם ילד מצהיר 'אני לא אוהב לראות זיקוקים' – סימן שיש לו בעיה כל שהיא.
"גם מבוגר כן. אם הוא מצהיר – באמת – שזה ממש לא מעניין אותו, סימן שמשהו בילדותו היה פגום"…
ומיד התחלנו את הלימוד ב'אור ישראל'…
(ייש"כ להרב ד' שליט"א ששיגר לנו את המעשה)
יישר כח
יישר כח על הנושאים המיוחדים