"וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם… וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא… וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ "(במדבר ו ט, יא-יב).
הרה"ק 'בית ישראל' מגור זי"ע היה מרבה להוכיח מפסוקים אלו שאין לו לאדם להתייאש בכל מצב ואופן שיהיה, שהרי אף אחר שנטמא הנזיר בפתע פתאום, ומטבעו של עולם ייכנסו בו הרהורי ייאוש האומרים לו – ראה כי אין מעשיך רצויים לפני המקום, והוכחה ברורה לך, שהרי נטמאת בפתע פתאום, הרי לך שמן השמים טימאוך – אעפ"כ אמרה תורה 'וקידש את ראשו ביום ההוא' – יעזוב כל החשבונות, ילך נא כסומא בארובה אחרי השי"ת ויזעק – מהיום אני מתחיל בנזירות חדשה, והימים הראשונים יפלו. ומכאן ילמד כל איש לנפילותיו 'בפתע פתאום' – כל חד בדידיה, שלא להתייאש, אלא יעמוד מנפילותיו ויאמר מכאן ולהלאה חושבנא…
ומעשה שהיה בימי ה'בית ישראל' זי"ע בבחור אחד מבני ישיבתו שהוצרך לנסוע לחו"ל, ובחששו שמא יישן ויפסיד נסיעתו נשאר ער במשך כל הלילה. לפנות הבוקר הלך הבחור להתפלל בכותל המערבי שהיה אז ריק ממתפללים, והנה חש בטפיחה קלה על שכמו. הוא הסתובב והופתע לראות לפניו את הרבי, שפנה אליו ושאלו: אמור נא בחור, מהו השבח הגדול ביותר שאפשר לשבח את הבורא ית"ש? ומיד ענה – השבח הגדול ביותר, שהקב"ה אינו שוחק (ער לאכט נישט), כך סיים הרבי את דבריו, סתם ולא פירש ונעלם מעיני הבחור.
מחשבותיו של הבחור החלו להתרוצץ, למה כיוונו דברי הרבי ומה פירוש דבריו הסתומים… בחזרו לישיבת 'שפת אמת' ראה כי כבר הואר חדרו של ראש הישיבה דאז הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע, נקש על הדלת, וכשפתח לו רה"י שטח בפניו את תמיהתו וחידתו בפירוש דברי הרבי, וכי ממה וממי יש לבורא לשחוק, שהרבי אמר שאעפי"כ אינו שוחק.
ענה לו רה"י: הנה אם בתור תפקידי כרה"י אגש לבחור מבני הישיבה ואעיר לו על הנהגה פלונית שאינה טובה, והלה יענה ויאמר: צדקו דברי רה"י, הנני מבטיח שמהיום והלאה אחדל ממנהגי זה; והנה אך יעבור יום ושוב ינהג הבחור בהנהגה זאת, אם שוב יענה ויאמר – מהיום והלאה אחדל ממנהגי זה, עדיין יהיה ניתן למחול לו. אך בהישנות הדבר פעמים רבות, הרי אשחק מתשובתו, ואענה ואומר לו: אין זו תשובה כלל, כי כבר הפך הדבר לשחוק. אבל הקב"ה אינו כן, אף אם נבוא ונאמר לו מאה פעמים ויותר מהיום והלאה אחדל ממנהגי זה – לא ישחק הבורא מאתנו, אלא יקבל אותנו באהבה וחיבה כאילו אנו מבטיחים זאת בפעם הראשונה…
(באר הפרשה)