"עקב היתה רוח אחרת עמו ימלא אחרי" (יד, כד)
מעשה נורא היה עם הגה"ח רבי זעליג וויינבערג זצוק"ל בנו של הרה"ק ה'ברכת אברהם זי"ע ביום מן הימים הילך רבי זעליג ברחובה של עיר והנה הוא רואה המון העם נאספים. ניגש לשם וראה שהם עומדים בסמוך לדירה אחת בה היה מתגורר יהודי שהיה חייב הון רב לבנק, ועתה הוציאוהו מביתו והעמידו את הבית למכרו לכל המרבה במחיר. באותה שעה היה נראה שערבי אחד יזכה בה אחר שהוא הציע תמורת דירה זו סכום הגדול ביותר – מאתיים פונט, מיהר רבי זעליג לנסות לזכות במציאה והציע עבור הדירה סכום של מאתיים ועשרים פונט ואכן 'זכה לו'.
מששב אל ביתו וסיפר בשמחה לבני הבית על ה'מציאה' שזכה בה, הודיע לו רעייתו שאין בכוונתה כלל וכלל להיכנס לעולמים לדירה כזו – שנלקחה מיהודי בצער רב. ואיככה תוכל להיכנס לדירה המשוחה בדמו של אחד מישראל. כשמוע רבי זעליג את טענתה, פנה אל רב העיר הגה "צ רבי משה קליערס זי"ע והניח את השאלה לפתחו. ענהו רבי משה, מצד 'דין תורה' פשוט שהנך רשאי להשתמש בדירה זאת ולגור בה כאוות נפשך, ולא עוד אלא שדבר גדול עשית שהצלת את הדירה מיד הנכרי.
אבל אספר לך מעשה שהיה עם זקנך אבי אביך הגה"צ רבי נח זצוק"ל, וכך הווה: בטבריה של מעלה התגורר החסיד המופלג הגה"צ רבי הירש מיכל זי"ע ורבי נח היה משמשו רבות ומסייע בעדו. דרכו של רבי הירש מיכל הייתה להשתמש באלונטיות(מגבות) עבות, שמחירם היה רב.
יומא חדא בבקרו של יום הלך רבי נח ברחובה של עיר ופגש באשה אחת אלמנה שהציעה למכירה שלוש אלונטיות עבות במחיר זול מאד, בכדי להביא לחם לפי הטף לפרנסת ילדיה. מיהר רבי נח לרכוש את האלונטיות והביאן עוד קודם התפילה לרבי הירש מיכל שנהנה מהם הנאה מרובה.
אחר התפילה פנה אליו רבי הירש מיכל ושאלו, מנין לך אלונטיות אלה, ומשסיפר לו, גער בו קח ממני מהרה את האלונטיות, כי אינני מסוגל לנגב ידי בדמה של אלמנה עניה.
סיים רבי משה קליערס ואמר לרבי זעליג, אני איני אומר לך כדת מה לעשות, אך הגע בעצמך והבן ממעשה זה האיך עליך להתנהג בענין דירה זו…
סוף דבר שר' זעליג משך ידו מהדירה, ונתעוררו אנשי העיר לאסוף מעות לסייע בידי 'בעל דירה' ופדו עבורו את הדירה.
נטילת הידיים
פעם איקלע הגאון רבי ישראל סאלנטער זצ"ל לאכסניא אחת, וכיבדו בעה"ב לסעוד אצלו, הגר"י הודה לו על נדיבות לבו והלך ליטול ידיו לסעודה, והנה בדרך כלל הקפיד ליטול ידיו במים הרבה, כמו שאמר רב חסדא "אנא משאי מלא חפני מיא, ויהבו לי מלא חפני טיבותא" [פירוש, הייתי נוטל את ידי עם מים רבים, בשכר זה זכיתי למלא חפניים של השפעות טובות], הכא צמצם מאד במי הנטילה, ותמהו תלמידיו על כך בפניו, ושאלו אותו מה זאת, נענה הגר"י ואמר 'וכי המים באים הנה מאליהם, לא ולא, אלא המשרתת שואבת ומביאה את המים מן הבאר והנהר, וכי אהיה מהדר בנטילה על חשבונה?
המוותר לחברו ומסיר מעליו כל טינה שבלב, ואף מסייע לו בעת צרתו, שכרו הרבה מאוד. וגם זאת מצינו בתורה הקדושה "וכי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו… עזוב תעזוב עמו'. ובתרגום "מִשְׁבָּק תִּשְׁבּוֹק מָא דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי וּתְפָרֵיק עִמֵּיהּ". היינו שעזוב תעזוב כל טינה שיש בליבך על שונאך זה ותעמוד לעזרו.
ומבאר בספר הקדמון 'ברית מנוחה' שהכוונה היא, אם משבק – תעזוב ותסיר כל אשר יש לך בלבך על חברך, אזי תשבוק – תיעזב אף אתה מכל הצרות הבאות עליך, כי הקב"ה עזוב יעזוב מעמך את כל חטאיך ותישאר נקי מכל רבב.
סיפר הגאון ר' אליעזר טורק שליט"א רב ומו"צ בקרית ספר בארה"ק מעשה שאירע בעירו, באחד הבניינים שדרים בו כמה שכנים יחדיו החליטו השכנים להרחיב את ביתם, אחר שהחלו לבנות נתגלע הריב בין השכנים על מי מוטל לשלם את הקיר שבנו, והתבקש כל אחד מבין השכנים לשלם על הכותל שביניהם נוסף על חלקו של כל אחד בסך מאה וחמישים אלפי שקלים, ותבער אש במחנה – מהארץ ועד לב השמים, ולא ראו כל דרך ומוצא במחלוקת זו, עד… שאחד מהנוגעים בדבר החליט לוותר – למען תשקוט הסערה וישוב השלום לשכון בין בני ישראל , ויפן אל הקבלן ונתן לו צ'ק על סך עשרים אלף שקלים – והסביר לו כי כלל בצ'ק הלז מלבד חלקו שנשאר חייב לו 15 אלף שקלים, הוא משלם גם את החלק שעליו נסוב הוויכוח בשווי של חמשת אלפי שקלים נוספים. ותשקוט הארץ.
והנה, עבר זמן רב ועדיין לא נפרע הצ'ק מהבנק, פנה האברך – נותן הצ'ק אל הקבלן, ושאלו האם מע"כ אינו נצרך למעות, אמר לו הקבלן – איני יודע מה אתה סח כי זה עידן ועידנים פדיתי את הצ'ק כי שלמתי בו לערבי פלוני, ומאז לא ידעתי איה הצ'ק ומה ייעשה בו.
מכיוון שכן גברה בשניהם הפליאה אודות תעלומת הצ'ק – מי הוא זה ואיזה הוא שקיבל צ'ק ולא אבה להשתמש בו… עד שהודה להם הערבי בעצמו, כי ברצונו להרוויח עוד ממון עמד והוסיף מספר 'אפס' למספר של עשרים אלף שקלים, ועשהו מאתיים אלף שקלים… אך מכיוון שמוצאו מ'עם הדומה לחמור' ושכלו דומה לשל חמור, לא הרגיש כי את השורה אשר בסמוך למספרים שבה נכתב הסכום במילים, אי אפשר לו לזייף, ממילא בבואו להוציא מזומנים אצל פקידי הבנק, גערו בו הפקידים ולא נתנו לו אפילו פרוטה אחת על שטר מזויף מתוכו…
לדידן ייאמר, המוותר לרעהו ירוויח בכפלי כפליים – כי אף את חלקו שהיה לו לשלם, לא לקחו ממנו, כי כל הנעשה בהאי עלמא בחשבון מדוקדק הוא.
שמע כי במדינה פלונית יושב אחד מאחיו היהודים שעושרו נמדד בהון עתק
איש יהודי ששקע בחובות אדירים שמע כי במדינה פלונית יושב אחד מאחיו היהודים שעושרו נמדד בהון עתק, וכל ה'נופל' לידיו, יוצא כשהוא נשכר – מסודר לכל ימי חייו. אלא שזכיה מיוחדת נדרש לאדם לזכות לחלות פניו, וכל העזרה האמורה ניתנת רק למי שכבר הצליח 'לבוא לפני המלך' לדבר עמו …
החל האיש להפעיל שתדלנויות למיניהם ופרוטקציות מפה ומשם והעלה חרס בידו…
ביום מן הימים נכנס היהודי להתפלל מנחה בביהכנ"ס שבאותה מדינה, אחר התפילה פגע בו יהודי נכבד והחל מקרבו בברכת 'שלום עליכם' ונסובה שיחתם על אודות הגביר דלעיל שהוא עובד כבר זמן רב לזכות לחלות פניו ולבנתיים לא עלתה בידו.
החל אותו נכבד אומר לו כי הוא מקורב לאותו העשיר והוא יסדר עבורו פגישה…
בתוך הדברים הבין האיש כי זה האיש העומד לפניו, אינו אלא אותו עשיר בכבודו ובעצמו! וכמעט שנפל מתעלף על הארץ, כי כל השתדלויותיו בתקופה האחרונה לא היו אלא סביב אותו איש… ועתה הוא עומד נכחו וכבר מדבר עמו ובתוך יום הנו מסודר לכל ימי חייו…
אף אנו נאמר לגבי התפילה, עומד לו היהודי ומחפש את ה' שיושיענו מצרתו וירוויח את מצב פרנסתו, אינו פוסק לרגע מלהשתדל כאן ושם, ואף בשעה שכבר העמיד עצמו בתפילה עדיין מוחו משוטט ב'כל העולם כולו' כיצד יעמיד את מצבו לטובה..
והנה הוא עומד בתפילת העמידה ופותח פיו לומר 'ברוך אתה ה '… והרי הוא מכיר לפתע כי 'המתפלל שכינה כנגדו'! הוא עומד נכחו למול אותו 'מקור הישועה', שהוא כל כך הרבה עומד ומחפש בתקופה האחרונה…
הרי מן הראוי שכמעט יפול מתעלף לנוכח זה הגילוי… כי כאן היא מקור הישועה, ועוד מעט קט ידבר עם הקב"ה והכל יבוא על מקומו בשלום .
('באר הפרשה' משפטים תשע"ח)