"ללכת בכל דרכיו" (י' י"ב)
לפני מספר שבועות נסעתי במונית. הנהג לא נסע בדרך בה התבקש, ועשה סיבוב שגרם לבסוף להארכת הדרך. תלמיד שנסע עמי ביקש לגעור בנהג ולומר לו 'אנחנו משלמים לך, אתה עובד אצלנו, חבל שאינך עושה את מה שמוטל עליך ונוסע בדרכים עקלקלות'.
עצרתי בעדו ואמרתי לו שכדאי להבליג מעט ולהאיר לו פנים, ובכך לקרבו לעובדי ה'.
הוספתי לומר לו כי אנחנו הרי כל כך חפצים שילמדו תועים בינה ויתקרבו עוד ועוד יהודים תועים לעבודת ה' בתמימות, אנחנו מתפללים על זה כל יום "השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך" ואף אנו משתדלים לעסוק בזה מעט, אך ייתכן שכעת הזדמנה לפנינו דרך לקרב משפחה שלמה על דורותיה לדרך הישר.
ייתכן ובימים אלו שקודם פתיחת שנת הלימודים, אשתו של נהג זה מבקשת לרשום את ילדיו לחינוך דתי, והוא עדיין מתחבט בזה. מאיתנו הוא מצפה להתנהגות מרוממת יותר, ואם נגער בו יסלוד ויירתע מהחיבור לשומרי המצוות.
במקום לכעוס, כדאי לומר לנהג: נהגי מוניות מבינים את הדרכים יותר טוב מאתנו, אני סומך שבחרת בנסיעה בדרך הטובה ביותר.
אם נאיר לו פנים ונסלח לו, הוא יבוא לביתו ויאמר: התפעלתי מהמידות שלהם, שלמרות שלא נסעתי בדיוק כבקשתם, הם לא כעסו ואף הודו לי בתום הנסיעה. אני רוצה שהבן שלנו גם יתנהג כך, תשלחי אותו למוסד הדתי.
בנו של מחלל השבת בישיבה
אין זה גוזמא כלל וכלל, כי במו עיניי ראיתי כדברים הללו. בעת לימודי בנערותי בישיבת באר יעקב, נשאלתי על ידי שכן לא דתי בעיר רחובות האם לומדים בישיבתנו בחורים ממשפחה מסוימת בקיסריה. משנעניתי בחיוב, הוא אמר כי אני חייב לשמוע על הרקע המדהים לכך.
וסיפר שהוא, השכן, עובד אצל אביהם של תלמידי הישיבה המשמש כמנכ"ל מפעל שיצאו כל גדולי ישראל במחאה אדירה על חילולי השבת הרבים הנעשים בו, ואותו מנהל לא רק שפותח את שערי המפעל בשב"ק רח"ל אלא אף מדרבן בשכר גבוה ביותר את העובדים ביום המנוחה.
ניגשתי ושאלתי את הבוס – סיפר השכן – האם נכונה השמועה כי שניים מילדיך לומדים בישיבות, איך הם עשו לך את זה, מה הגבת לצעד הזה.
ולפליאתי המרובה השיב המנכ"ל: 'הם לא עשו לי את זה, אני עשיתי את זה. את השקפת עולמי הנחתי בצד למען חינוך ילדי.
'כשבחנתי את גווני הנוער הישראלי, הגעתי למסקנה שאם בני ילמדו בישיבה, מירב הסיכויים שיגדלו ממושמעים ועדינים. הדרך הטובה ביותר בה יקנו מידות נעלות בהנהגה אנושית מכובדת, היא בחינוך על דרך התורה והמצוות. ולכן שלחתי אותם לישיבה מרצוני החופשי.
'שמתי בצד את ההשקפות על הדת, ושלחתי אותם להתחנך בישיבה, כיון שיותר משהיה חשוב לי ההשקפות שלהם, היה חשוב שיגדלו כבני אדם נעימים וסובלניים'.
מסתבר שכמה בני ישיבות שעברו ליד המנכ"ל בהזדמנויות שונות ושידרו הנהגה מכובדת ונעימה, הם אלו שהשפיעו על ההחלטה האמיצה הזו.
והם בטח לא העלו על דעתם כי מנהל המפעל שלא רק מחלל שבת בפרהסיא רח"ל, אלא אף מחטיא רבים בזה, יישלח את ילדיו להתחנך בהיכל הישיבה המעטירה, וסופו של דבר שכל נכדיו מתגוררים במודיעין עילית, בני תורה מובהקים.
אבל כך זה פועל, ואף נראה כי זו הדרך בה פעל גם אהרן הכהן.
אהרן שהיה הסמל הגדול בקירוב רחוקים, לא עשה זאת בהקהל קהילות ברבים ושיעורים והרצאות בכיכר העיר או בוויכוחים להפריך דעות כוזבות ומסולפות, אלא על ידי שהאיר פנים לכל אחד.
וכפי שאומרת המשנה (אבות דרבי נתן כד) שאהרן קרבם על ידי שהיה "אוהב את הבריות". הוא שידר אהבה וכבוד לכולם, ובשל כך נמשכו כולם אחר הנהגתו כברזל אחר אבן השואבת.
ומבואר (שם) כי כל הנקרה בדרכו של אהרן היה מאיר לו פנים לשלום, וכששמע על בליעל חיפש אחריו לתת לו שלום, ואותו יהודי למחרת כאשר עלה בלבו הרהור עבירה, מיד נזכר שהוא הרי מ'ידידיו' של הכהן הגדול, ואיך הוא יסתכל עליו אם יעשה כך או אחרת, זה בכלל לא מתאים לאיש נעלה כמוהו שאלו הם חבר מרעיו להתנהג כך, וכך היו מונעים עצמם מעבירה.
על ידי שהיה אוהב את הבריות, זכה לקרבם לתורה.
כל התנהגות שלנו במרחב הציבורי ואף בתוככי השכונות החרדיות, מקרבת רבים וטובים לדרך התורה. לא רק לעמוד ולדבר עם אחים טועים, אלא עצם ההתנהגות שלנו היא המקרבת.
ועליך לדעת כי אתה שליח הקב"ה, ובעיני הרחוקים מדרך התורה, כל מה שהוא מבחין בהתנהגותך, הוא מפרש זאת כהתנהגות של הקב"ה שהרי אתה מקיים מצוותיו והולך בדרכיו. וממילא עצם זה שאתה מאיר פנים שמח וסובלני, זה עצמו מקרבו בעבותות של אהבה לרצות בקרבת ה'.
אחד מבעלי התשובה סיפר למשגיח הגר"ש וולבה כי הדרך שגרמה לו לשוב לכור מחצבתו היתה שכל בוקר בדרכו מביתו לעבר לימודיו בטכניון בחיפה, נעמד בשעה קבועה ליד רמזור להולכי רגל והמתין שיתחלף לירוק.
באותו זמן נעמד לידו אדם בלבוש חרדי וכל בוקר האיר לו פנים וברכו בברכת בוקר טוב. "עם הזמן נכרה בי המחשבה מדוע מבין כל המאות שחולפים על פני בכל בוקר, דווקא האדם היחיד שמאיר לי פנים הוא חרדי, אולי הברכה הלבבית שלו קשורה לכיפה שעל ראשו.
"וממחשבה למעשה עליתי לישיבה בירושלים ושאלתי מדוע ביהדות אומרים יפה בוקר טוב למי שלא מכירים. באתי אמנם רק לשבוע אחד"… אך 'הציץ ונפגע', אותו שבוע הבעיר בקרבו את הניצוץ היהודי, ונמשך הזמן עד ששינה את אורחות חייו לגמרי ונעשה שומר תורה ומצוות עם כיפה גדולה.
אמר הרב וולבה: היום בשביל להחזיר בתשובה אין צורך בשיחות מעמיקות וניתוץ דעות כוזבות, אמירת 'בוקר טוב' כבר פועלת הכל. הנה כי כן הארת פנים קטנה גרמה לשינוי אדיר שזכותו וזכות זרעו עומדת לו לדורות עולם.
רבים מתעוררים ללימוד 'חפץ חיים' ולתקן את שמירת הלשון מדיבורים מנוכרים ואסורים ביודעם כי בעוון שנאת חינם נחרב הבית.
אך כבר התבטא המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין כי קודם שלומדים 'חפץ חיים' לשמירת הלשון, יש ללמוד 'אהבת חסד', כיון שהסיבה שנכשלים בלשון הרע היא כיון שלא מכבדים ואף מזלזלים בזולת.
אכן אם תלמד 'אהבת חסד' ותגדל בלבך האהבה לזולת, תגיע למצב שתזהר בכבוד הזולת כפי שאתה נזהר בכבוד הוריך והאנשים היקרים לך, שעליהם מטבע הדברים אינך צריך כל כך להתגבר שלא לדבר עליהם לשון הרע. ואמנם קודם שנזהרים ונמנעים מלהוציא מהפה מה שלא צריך, יש להרבות בדיבורי קירוב ואהבה. כאמור, זו חובה ואף נענשים בהימנעות ממנה, ואף היא הדרך אותה הנחיל לנו אהרן הכהן.
ונראה שכשם שאמרה הגמרא (יבמות סה, ב) "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע", יש לומר בענייננו: כשם שעבירה לומר דבר שנאה וריחוק, כך מצוה לומר דבר מחמאה וקירוב.
נסיעות להר ההר
כיום מתארגנות נסיעות לקבר אהרן הכהן בהר ההר, ומאחר והקבר ממוקם במקום שקשה להגיע אליו, נוסעים לשם בג'יפים תוך השקעה רבה. מהאמור נראה כי הדרך היותר ראויה להתחבר לאהרן היא לצעוד בדרכו ולהרבות שלום בעולם.
הדרך להגדיל תורה ולהאדירה על ידי ריבוי שומרי מצוותיה בשלמות, היא בריבוי אהבה ואחווה בינינו, והיא הדרך לתיקון בהארת פנים לא רק לקרובים שאצלם זה נדרש בכל רגע ורגע, אלא אף אצל הרחוקים יותר שכאשר יבחינו בהנהגה המכובדת יאמרו (יומא פו, א) "ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. אשרי רבו שלמדו תורה".
זכותיה דאהרן כהנא יצילהו וירוממנו ללכת בדרכיו.
מתוך עלון "שואלין ודורשין" פרשת מסעי- תשע"ט
1/189