הקב"ה מכוון את האדם הרבה פעמים למקומות שהוא לא תכנן ולא חשב מראש להגיע אליהם, וממילא עליו לקחת את כל סוגי עבודת ה' עמו, שיהיו לו כל מיני זבחים וקרבנות, ושיהיה ערוך לכל תרחיש אפשרי. כי הרבה פעמים הוא חושב שהוא יודע לקראת מה הוא הולך, אך שם בשטח משתנה לו כל העבודה.
הנה לדוגמא, אברך מתחיל כולל חדש, הוא מתכנן היטב מה ההספקים שיהיו לו שם, בורר לעצמו חברותא מתאימה, עושה את כל ההכנות הנפשיות הנצרכות, והנה בדיוק באותו בוקר ראשון שתכנן ללכת לכולל, קמו שני ילדים עם חום גבוה ושיעולים ה' ישמור, ובדיוק רעייתו אינו יכולה להעדר מהעבודה ביום זה, והוא מוצא את עצמו מבלה שעה ארוכה בתור המשתרך לרופא, ואז הרופא קובע שיש להם חיידק מדבק ושעליהם להשאר בבית, הוא נגרר איתם הביתה ועושה להם קייטנה, ציורים מדבקות ושלל מלאכות…
במבט שטחי הוא מסוגל להרחיק לכת ולהגיע למסקנה עקומה, שהנה משמים לא נותנים לו להתגדל לעלות בתורה. אבל בעומק, כלפי עבודת ה', אין שום חילוק בין שטייגען סדר א' שלם בכולל חדש מלא רענון ופרישקייט, לבין בוקר משעמם עם ילדים מצוננים חולים בין ארבעת קירות הבית.
וזהו אפוא עוד עומק נפלא במה שאמר משה לפרעה "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה". כי אכן יש הפתעות!!
ויש לזה המחשה יפה מסיפור ששמעתי פעם מהגה"צ רצ"מ זילברברג שליט"א. פעם הגיע חסיד אחד לאדמו"ר שלו וביקש ממנו ברכת הדרך לנסיעתו לשוויץ למשך שבועיים ימים. איחל לו האדמו"ר הצלחה, אבל ביקש ממנו בקשה אחת צנועה – היות שבשוויץ יש קניונים מאד גדולים, הוא מאד ישמח אם ירכוש עבורו טייפ מדגם מסויים… שמח החסיד להיות לעזר לאדמו"ר, והבטיח שזה הדבר הראשון שיעשה בהגיעו לשוויץ.
ואכן תיכף בבוקר הראשון לשהותו בשוויץ נסע לקניון ענקי כדי לקנות את הטייפ הנ"ל, אולם למרבה אכזבתו, אחרי שחרש יום שלם את כל חנויות מוצרי החשמל שבקניון גילה שאין להם דגם כזה.
למחרת בבוקר הוא אומר לרעייתו: אמת, הגענו לכאן לחופש ולטיול, אבל איני יכול לאכזב את האדמו"ר, אנסה היום לחפש את הטייפ בקניון אחר מרוחק יותר. וכך, תיכף ומיד אחרי שחרית ביום השני הסתובב בכל חנויות הקניון ההוא, אך אפס! מכולם הוא שומע אותה תשובה, שדגם זה אינו ניתן להשגה שם.
ובכן, היהודי הזה במשך כל השבועיים ההם, לא ראה אפילו פתית קרח אחד, לא נופים ולא רכבלים, רק הסתובב מיואש בחנויות ובקניונים מבוקר ועד ערב, כשבשום מקום הוא לא מצליח להשיג את הטייפ המבוקש.
כשחזר לארץ נכנס תיכף לבית האדמו"ר, שם פרץ בבכי וסיפר לאדמו"ר איך שאפילו לרגע אחד לא שכח את בקשתו, וכמעט שיכול להשבע לו שאין להשיג בכל קניוני שוויץ טייפ מדגם כזה…
הניח עליו רבו האדמו"ר את ידו הקדושה וליטפו בחום ואהבה, פתח לפניו את ארונו האישי ולנגד עיניו המשתאות הראה לו חמשה טייפים מהדגם המבוקש. ואז הסביר לו את עומק בקשתו, וכך אמר לו:
אני הייתי סבור שאסור לך לנסוע למקום כמו שוויץ, חששתי שתרד מדרגתך. דא עקא, כשהגעת אלי ראיתי שאתה כבר על המזוודות, בשלב זה לא יכולתי למנוע ממך את הנסיעה, וגם לא היית מבין לסירובי, לכן נאלצתי לבקש ממך דבר בלתי אפשרי, הואיל וידעתי שדגם טייפ כזה מיוצר רק בארה"ב ואינו משווק בשום חנות בשוויץ, וזה כל מה שרציתי, שכל השבועיים תחשוב רק עלי!
אין משל מופלא מזה להבין, שכל מה שעובר על האדם מסובב מלמעלה, ושיש הרבה טעמים לכל דבר שמתרחש, בין אם האדם תופס את המכוון ובין אם אינו תופס. וזהו עיקר העיקרים, לראות בכל דבר את עבודת ה'. כי רצונו יתברך שנחשוב עליו תמיד, ונפנה אליו בתפילה מעומק הלב בכל עת, וממילא עלינו להיות מוכנים לכל ענין שבא לפתחנו ולראות בו רצון ה', כי לא נדע לעבוד את ה' עד בואנו שמה.
וכאשר אדם ממלא את רצון ה' בתפקידים הפשוטים והלא מובנים לו, אזי מעלים אותו לדרגות יותר נפלאות, ונותנים לו משימות חשובות. כי כל ניסיון שמביאים לאדם, הוא נס להתנוסס ולהתעלות, אורח חיים למעלה למשכיל.
(מאמרי עיננו גל בתוך 'אוסף גיליונות' בא תשע"ט)
1/402