סיפר לי אברך חשוב מיקירי קרתא דרכסים:
בשעה טובה נכנסתי בתחילת חודש ניסן לדירה שקניתי ברכסים, וביחד עם ההודאה לה' שזכיתי להגיע לקורת גג, היה מחסור בדברים טכניים בדירה, ומעל הכל הפריעה מאד העובדה שלא היה שולחן בבית…
אנחנו לא מפונקים, וחיפשנו שולחן "יד שניה", בכדי שיהיה שולחן בבית. בשעה טובה מצאנו מישהו ב'קרית אתא' שמכר שולחן לסלון ב-2000 ₪. ראינו תמונות של השולחן ורצינו לקנות…
ביום רביעי בבוקר אחותי, שגם גרה ברכסים, מתקשרת אלי כמה פעמים. חזרתי אליה בבהלת מה – מה קרה? והיא אומרת לי שמישהו פרסם בעיתון המקומי [ה'ידיעון'] על שולחן ללא כסאות למסירה בחינם, והיא התקשרה מיד בבוקר ותפסה את השולחן, והיא מחפשת אותי בדחיפות כדי להודיע לי שלא אקנה את השולחן מ'קרית אתא'.
אמרתי לה תודה רבה, ותודה לה', התקשרתי למוכר השולחן מ'קרית אתא' והודעתי לו שאני לא מעוניין לרכוש את השולחן. התקשרתי לאדם שפרסם את השולחן למסירה בחינם, ושאלתי אותו מתי אפשר לקחת את השולחן, והוא אמר לי שהוא הזמין שולחן חדש לכבוד פסח, והשולחן אמור להגיע לפני החג , ומייד כשיגיע השולחן הוא יצלצל אלי לבוא לקחת את השולחן החדש…
ואכן הוא צלצל, אבל… הוא הודיע שהיתה בעיה עם המפעל שהיה אמור לספק את השולחן החדש, והשולחן לא יגיע לפני פסח, ומשכך, הוא ביטל את הזמנת השולחן החדש. הוא מצטער מאד, אבל לעת עתה הוא משאיר את השולחן אצלו… התקשרתי למוכר השולחן מ'קרית אתא' והוא אמר לי שהשולחן נמכר כבר…
איזו עוגמת נפש. יצאתי קרח מכאן ומכאן. יתרה מזאת, לשם קנית הדירה לקחתי 'משכנתא' וחישבתי בתוך סכום ההלוואה אף את ההוצאות הנלוות, והקצבתי לקנית שולחן 2000 ₪, ואחרי שהובטח לי שולחן בחינם, השתמשתי ב-2000 ₪ לקנית חפצים אחרים, ועכשיו אין שולחן ואין כסף.
היה כבר ערב החג, ונסענו להורים לבני ברק. בדרך שוחחתי עם רעייתי והתחזקנו באמונה, "מה אנא מובד סברי מן בריי" [=מה אני מאבד את תקוותי מבוראי] – "לישועתך קיוויתי ה'". צריך לזכור שהכל מושגח. ובין דיבורי האמונה הוצאתי את המשפט הבא מפי: "אם הקב"ה רוצה הוא יכול לשלוח לנו בחינם שולחן עם כסאות לתוך הסלון"!
טוב, שכר שיחה נאה… אבל בתוך כשתי דקות הפלאפון מצלצל, היה זה השכן מהדלת הסמוכה: "מה שלומך? איפה אתה?"
– אני בדרך לבני ברק.
"תגיד לי, אתה רוצה שולחן לסלון עם כסאות?"
בטח שאני רוצה, אבל אני נסעתי עד אחרי פסח, ובטח לא תרצה שהשולחן ישאר אצלך בבית כל החג.
אמר לי השכן: "יש לי עדיין מפתח של דירתך מהשכנים הקודמים, ויש כאן בחורים שעוזרים לי, אני עכשיו מכניס לך את השולחן והכסאות לתוך הסלון"… אמיתי לחלוטין!
(גיליון 'מי באר')
לישועתך קויתי ה'
מדהים!! מדהים!!!