הרה"ח ר' אהרן כהן שליט"א
"נראה לי שהיצר הרע שכח לגמרי מהצעיר הזה", התבטא הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע כבר בשנות נעוריו בפקדו את חצר הקודש בעלזא. "בעלזער רב, הלא הנכם צדיק הדור, ומדוע אינכם רואים שמשיח יבוא כבר?", פנה אליו מרן ה'חפץ חיים' זי"ע בכינוס צדיקי הדור שכינס בשנת תר"צ בוורשה. "הוא היה 'חידוש' גם בימי ה'אוהב ישראל' מאפטא", שח ה'אמרי אמת' מגור לבנו בעל ה'לב שמחה'. ביטויים מופלגים ונדירים כאלו ואחרים נשמעו מפי צדיקים וגדולי ישראל בהזכירם את שמו בסילודין.
כל זה היה עוד לפני שנות הזעם תרצ"ט-תש"ה, כשאירופה ועריה היו מלאות בגדולי עולם שהאירו את עיני ישראל בתורה ובקדושתם. כבר אז ידעו רבני וצדיקי הדור לומר ולהעיד שבבעלזא ישנו צדיק יסוד עולם.
על אחת כמה וכמה אחר השואה הארורה שהשמידה רוב מניין ובניין של יהדות אירופה, היה מרן ז"ל כאש להבה וכעמוד אמונה. שרידי חרב ופליטי חורבן, אחד מעיר ושניים ממשפחה, כל מי שיראת השם נגעה בליבו ואף כאלו שהתרחקו במקצת או יותר, הגיעו ונקבצו אליו מכל רחבי הארץ, כשאף היו כאלו שהרחיקו נדוד והגיעו מחוץ לארץ לשהות ולראות את צדיק הדור בעבודתו. דרשות חוצבות להבות אש לא נשמעו במחיצתו, אך כולם הרגישו וידעו לומר: איש קדוש הוא. ושם שאבו ודלו אמונת אומן שיש בורא ברוך הוא.
♦ ♦ ♦
לא לאנשים כערכנו להגדיר האי צדיק וקדוש, אך נביא בכאן הגדרה נפלאה ומרטיטה על מרן ז"ל שהביא הגה"ח רבי פנחס פרידמן שליט"א ראש הכוללים דחסידי בעלזא בארה"ק בעמח"ס 'פרי הדר', 'שבילי פנחס' ועוד – כפי ששמע זאת ביחידות מכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א.
הגמרא (ברכות י:) שואלת על מה שאמרה השונמית לבעלה על אלישע: "הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא" – מנין ידעה השונמית שאלישע הוא איש קדוש? ומשיבה הגמרא: "שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו". וביאר זאת כ"ק אדמו"ר שליט"א על פי מה שכתב בעל הטורים (סוף פר' בשלח) על הפסוק: "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע", שקליפת עמלק היא זבו"ב, ונרמז בראשי תיבות: ז'כרון ב'ספר ו'שים ב'אזני. ובביאור הדבר יש לומר, שהנה יש שתי דרכים איך להילחם עם קליפת עמלק, הוא היצר הרע: א) על ידי שכותבים בספר דברי תוכחה ומוסר, כפי שעשו ה'ראשית חכמה', ה'חובת הלבבות', ה'אורחות צדיקים' וכדומה. ב) על ידי שדורשים לציבור דברי תוכחה ומוסר, כפי שנהגו המגידים בכל דור ודור. וזהו הרמז: ז'כרון ב'ספר ו'שים ב'אזני, ראשי תיבות זבו"ב – לרמז שאפשר לנצח את היצר הרע, הוא הזבוב, או על ידי "זכרון בספר" – שכותבים דברי תוכחה בספר, או על ידי "ושים באזני" – שמשמיעים באזני ישראל דברי תוכחה.
אמנם ישנם צדיקים כאלו שמחמת גודל קדושתם זוכים להשראת השכינה, עד שאינם צריכים לדבר ולכתוב כלל כדי לעורר את ישראל בתשובה, אלא כל מי שנכנס בארבע אמותיהם נופל עליו פחד ואימה מהשראת הקדושה, עד ששב מעצמו בתשובה שלימה על כל מה שפגם. זהו אפוא פירוש דברי הגמרא: "שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו". כלומר, שלא היה צריך להשתמש בבחינת זבו"ב, שהוא ראשי תיבות ז'כרון ב'ספר ו'שים ב'אזני. דהיינו שלא היה צריך להשפיע יראת שמים על בני דורו על ידי כתיבה בספר או דרשות בעל פה, אלא בעצם קדושתו השפיע עליהם מקדושתו, כי כל מי שעמד סמוך לו נשפע מקדושתו.
ענין זה, סיים כ"ק מרן שליט"א, אפשר לומר במלוא מובן המלה על כ"ק דודי זי"ע, כפי שידוע ומפורסם מעדים נאמנים שעדיין חיים עמנו היום לאורך ימים ושנים טובות, שכל מי שרק נכנס בארבע אמותיו נפלו עליו אימה ופחד, עד שהרהר בתשובה שלימה.
♦ ♦ ♦
רחוקים אנו מאוד מלנגוע בשולי אדרתו של מרן זי"ע, ואין לנו אף צל של מושג מקדושתו ופרישותו וממעלותיו והשגותיו הקדושות. אך מכל מקום מוטל עלינו למצוא הדרך להידבק בדרכיו לפחות בנגיעה כל דהו ולפסוע בדרך הסלולה אותה הותיר והשאיר לנו.
מעל גבי במה נכבדה זו של 'דרשו', הארגון הפועל גדולות ונצורות – בין השאר להחדרת לימוד וידיעת ההלכה בעם ישראל, נציין רק את אחד הדברים הידועים והמפורסמים על מרן ז"ל: זהירותו המיוחדת והמופלגת מכל צל נדנוד ושמץ של ספק מכשול, בכל הלכה והלכה. כשבפחד ומורא היה נשמר אף באופן שיש רק שיטה יחידאה הסוברת כך, אף שאינה להלכה.
כפי הסיפור הידוע, שבפגישתו הנ"ל עם ה'חפץ חיים' מזג כוס יין ל'חפץ חיים' בהפטירו: "ס'האט א שיעור" ("יש לזה שיעור"). ה'חפץ חיים' הבין מיד שכוונתו לברכה ראשונה, והתפלא מדוע הוא מקפיד על שיעור לברכה ראשונה. השיבו מרן שכן היא דעת ה'כל בו' (המובאת בב"י או"ח ס' רי), שפחות משיעור נחשב כ'מטעמת' ואינו צריך ברכה. הגיב ה'חפץ חיים' ואמר: "אילו ידעתי שיש הנוהגים בשיטה זו, הייתי מביאה ב'משנה ברורה'".
וכך העיד הגאון האדיר רבי מאיר אריק ז"ל אחר שנפגש עם מרן ז"ל: "העולם חושב שהוא רק צדיק, האמת היא שהוא מלא על גדותיו בתורה". ובהזדמנות מסויימת כששח אודות החומרות והקפידות בהן נהג מרן ז"ל, אמר רבי מאיר כי הן נובעות מכל ארבעת חלקי שולחן ערוך שבראשו.
כה שח גם בנו הגדול הרה"ק רבי משה זצ"ל הי"ד, שסיבת חולשתו של אביו היא מחמת דרכו בקודש לחשב לפני כל מצוה את כל פרטי המצוה דיניה ודקדוקיה אליבא דכל שיטות הראשונים והפוסקים.
רבו מספור ומלספר החומרות הרבות וההנהגות בקודש שבהן דקדק מרן ז"ל עם עצמו והתנהג בהן. ברור גם כי בדברים רבים היו לו טעמים רבים גדולים מבינתנו ונסתרים מהבנת אנוש, מעבר לטעם ההלכתי הפשוט. וכידוע המעשה מבעל ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל, שאחר ששמע ממרן זצ"ל את דעתו שלאחר נסיעה באווירון מברכים הגומל בלי שם ומלכות, ביאר לאמור שמרן פסק כן להלכה כדי לקבוע שאין סכנה בטיסה באווירון, וודאי כך פוסקים בבית דין של מעלה… (יצוין שגדולי הוראה רבים ובתוכם הרבי מצאנז זצ"ל והגאון מטשעבין זצ"ל הורו מאז והלאה כן, לברך בלי שם ומלכות).
למרות זאת, חזקו עלינו דבריו הקדושים כפי שהתבטא לא אחת למשמשיו בקודש כשהתפלאו על חומרה או הנהגה זו או אחרת: "אז עט'ס וועט'ס לערנען, וועט עט'ס זעהן אז אלעס שטייט" – כשתלמדו, תראו שהכל כתוב!
ביום גדול זה, נתחבר ונתדבק בדרכיו הקדושות והטהורות, ובכללן התחזקות והתחדשות בלימוד ההלכה כסדר, שהוא הוא הערובה היחידה לדעת לשמור את כל המצוות כראוי לכל פרטיהן ודקדוקיהן, וכדבריו הקדושים: "אז עט'ס וועט'ס לערנען, וועט עט'ס זעהן אז אלעס שטייט".
1/598