סיפר הרב משה טירר הי"ו חתנו של הגה"ח רבי נפתלי הלפרט זצ"ל אב"ד סאטמאר: חותני סיפר לי שמפעם לפעם היו מספר בחורים והוא ביניהם עולים על עגלה ונוסעים לגרוסוורדיין אל הרבי מרן ה'אהבת ישראל'. בעיר בורשא היה בחור שהיה רגיל לנסוע אתם, אך בתקופה מסוימת הפסיק להצטרף אליהם, ובכל פעם היה מתחמק בתירוצים שונים מדוע אינו יכול לנסוע אתם אל הרבי.
באחת הפעמים שנסעו החליט חותני לקחת עמו את הבחור ההוא, ויהי מה. הם עלו על העגלה ועצרו סמוך לביתו, חותני נכנס אליו ואמר לו שהעגלה ממתינה לו מחוץ לבית וכעת הוא מוכרח להצטרף אתם. הבחור התחיל להתחמק בתואנה שאינו חש בטוב, אך חותני לא הותיר לו הרבה ברירות עד שהבחור נענה ונסע אתם יחד.
בהיותם בדרך חשב חותני לעצמו שמן הסתם כשהבחור הלז ייכנס אל הקודש יוכלו לשמוע דברים מעניינים, ולכן החליט להודיע לחבריו שהוא רוצה להיכנס אחרון. הבחור, שלא רצה שישמעו מה שהרבי יאמר לו, אמר שהוא רוצה להיכנס בסוף, אך חותני אמר שמכיוון שיש לו דבר ארוך לדבר עם הרבי ואין ברצונו לעכב את החבורה, לכן הוא מעדיף להיות אחרון.
כשהבחור יצא מהחדר היו פניו חיוורות כשלג. חותני ניגש אליו ושאל אותו 'מדוע פניך רעים'. אמר לו הבחור: לכתחילה לא הייתי משתף אותך, אך אם כבר ראית על פניי שאני חיוור, אספר לך דברים כהווייתן.
הוא סיפר כי בתקופה האחרונה נקלע לידו ספר פסול, והעיון בספר זה גרם לו להתקרר מאד בעבודת ד' עד שהיו ימים שלא התפלל ולא הניח תפילין. "באחד הלילות", סיפר, "הופיע בחלומי הרבי ה'אהבת ישראל' וגער בי על שאני מתעסק עם ספרים פסולים, והזהיר אותי שאם לא אעזוב את הספר יקרה לי משהו רע מאד. כשקמתי בבוקר אמרתי לעצמי 'חלומות שווא ידברון' והמשכתי לעיין בספר כהרגלי. למחרת שוב נשנה החלום עם האזהרה, קמתי משנתי מבולבל לגמרי.
"בדיוק כעבור מספר שעות הגעת לקרוא לי לנסיעה אל הרבי, ולכן חששתי מהנסיעה. עם היכנסי לקודש פנימה גער בי הרבי ואמר לי בתוקף: 'יענקל, כבר אמרתי לך לעזוב את הספר! כמה פעמים עוד אצטרף לומר לך זאת?!'".
מאותו יום נהפך הבחור להיות איש אחר והתחזק בתורה ובעבודה ביתר שאת.
(הרב יוסף מאיר האס, 'המבשר תורני')