"וידבר משה לפני ד'"
בשיחה נרגשת שקיימנו בלשכתו של ד"ר רוטשילד זצ"ל, הוא גילה לנו במפתיע, כי לאחר שאביו נפטר, בשוויץ, היה צריך לנסוע לכינוס רפואי ביפאן. 'ברם, מפאת שנת-האבל, שאלתי את פי מורי-ורבי, הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל, האם לנסוע ,אם לאו, והוא יעץ לי לנסוע בשנה ההיא לירחי-כלה של ישיבת פוניבז'. כמובן ששמעתי לדבריו, ומאז, במשך למעלה מ-50 שנה, השתתפתי בקביעות בירחי-כלה'.
אבל, פעימה דרמטית נוספת ארעה אז בחייו, כאשר פגש לראשונה את המשגיח דישיבת פוניבז', מרן הגר"י לוונשטיין זצ"ל, וזכה לטפל בו ולקשור עימו קשרי ידידות, ולהיות רופאו האישי. 'בשלב זה גמלה בליבי ההחלטה, שכדאי מאוד לעלות ארצה ולהתגורר בקרבת הצדיקים הללו', אומר ד"ר רוטשילד. וכשהרופא השוויצרי הזה אומר, הוא גם עושה.
הבעיה של הפרדס
בתוך זמן קצר הגיע ארצה עם משפחתו והתיישב בבני ברק, והפך לרופאם האישי של רבים מגדולי ישראל. וכאשר מרנן הסטייפלער והבבא-סאלי אמרו לו 'למה אין בית חולים בבני ברק', החליט ללכת על פרויקט-העל, שאיש לא האמין בזמנו שיקרום אי-פעם עור וגידים.
כאשר היינו בלשכתו לפני מספר חודשים, נזכר המייסד באותם 12 דונמים שרכש מכספו האישי, ובד-בבד מצביע על תעודה היסטורית התלויה על קיר לשכתו. תעודה זו, שנכתבה בזמנו על ידי מהנדס העיריה, מתעדת פרשיה מוזרה, לפיה לאחר ששילם 10% דמי קדימה על הקרקע, הגיעו אליו נציגים משפטיים וביקשו לבטל את החוזה, כיון שהשטח הוקצה כבר ל…בריכת שחיה מעורבת בבני ברק.
התביעה הזו לא יושמה בסופו של דבר, ו'מעיני הישועה' קם והפך לעובדה מוגמרת, כשד"ר רוטשילד קובע שהמוסד הרפואי ייקרא 'בית רפואה', ולא 'בית חולים', 'כדי להמחיש את המטרה הניצבת מול עינינו, שהמאושפז ייצא מכתלי המוסד הרפואי כשהוא במצב רפואי טוב יותר מזה שנכנס'.
בניו של הד"ר מספרים, שכאשר אביהם רכש את הקרקע, היה במקום פרדס הדרים, והתעוררה בעיה הלכתית חמורה, בנוגע להשחתת הפירות. 'היה צריך להמתין עד שיתייבשו, ולמרות שלאבא אצה הדרך, הוא כמובן לא עשה דבר נגד ההלכה',.
ראה השי"ת בצערו, וזימן לו פתרון מהיר מאוד… לילה אחד הגיעו מחבלים ערביים והשחיתו את כל הפרדס, עקרו את העצים ואת הפירות גם יחד, ו'הכשירו' בכך את השטח לבניה. המשטרה מיהרה להגיע למקום, כדי לאמוד את הנזקים, אבל בעל-הבית אמר לשוטרים שהם יכולים ללכת, כי הוא איננו מתכונן לתבוע אף אחד בגין הנזקים שנגרמו לו…
ביקש להכפיל את התרומה
כך או כך, עצם רכישתה של הקרקע באופן פרטי לחלוטין, ללא הסתמכות על גופים ורשויות שונות, מוכיחה על נקיותו המוחלטת של הרב ד"ר רוטשילד, שידע שאם הוא רוצה בהצלחתו של הפרויקט, ומי כמוהו אכן רצה בכך, חובה עליו לדאוג שהכל יהיה נקי-נקי. ולא שאם מקבל קרקע עירונית, הפרויקט לא יהיה נקי; אבל שונה היא ההגדרה של המושג 'נקיות' אצל ד"ר רוטשילד, מאשר אצל כל בני האדם האחרים. ואגב, כיון שהקרקע היתה פרטית, ועמדה בבעלותו, הרי כל פעם שסיימו לבנות קומה בבית החולים, והקימו בה מעקה, בירך הד"ר 'על מצות מעקה', ברכה שאפשר לאומרה רק כאשר המקום נמצא בבעלותו של המברך.
דוגמא נוספת לישרותו המוחלטת, ולעמידתו האיתנה מאחורי כל סיכום שהושג איתו, אפשר להביא מהעובדה הבאה. לאחר שהאחים הגבירים פרישוואסר מלונדון, סיכמו איתו על תרומה בסך מסוים, וקריאת שמו של בית החולים על שמם ('מעיני הישועה' הוא רמז לשמם של האחים, כידוע), הגיע תורם נוסף שהבטיח להכפיל ולשלש את הסכום, על מנת שהמקום ייקרא על שמו. למותר לציין, שלמרות שהיה מדובר בסכומי כסף אדירים, לא היה מה לדבר עם רוטשילד על כך… למרות שהסיכומים עם האחים הלונדוניים היו בעל-פה…
נקיותו זו בכל עניני הממון, היא אחת הסיבות שרבים מגדולי הדור העריכו את אישיותו ודמותו, ובחרו בו כרופאם האישי. אבל עוד לפני שנספר על הטיפול הרפואי שהעניק לגדולי הדור, חובה עלינו לספר על הקשר המיוחד שנטווה בינו לבין מרן הגאב"ד דפוניבז'הגרי"ש כהנמן זצ"ל.
וזה קרה עוד בהיותו מתגורר בציריך, והגרי"ש היה מגיע לעיר זו על מנת לאסוף כספים לישיבה שהקים בבני ברק. כל פעם כשהגרי"ש הזדמן לעיר, וזה קרה לעתים תכופות, היה ר' משה מבטל את כל פגישותיו ומכפיף את עצמו ללוח הזמנים של הגאון זצ"ל. הוא גם הסיע אותו לכל מקום שביקש.
מסעות רבים ערך הרופא עם ראש ישיבת פוניבז', וסייע לו באופן ממשי במגביות עבור הישיבה. הבנים מספרים לנו על קוריוז 'המתאים' מאוד לאביהם… ר' משה, שראה כמה מתאמץ הגרי"ש במהלך היום באיסוף הכספים, דרש ממנו – כרופא – לישון בלילה כמה שעות טובות, על מנת שהמגביות לא יפגעו בבריאותו. ברם, הגרי"ש כהנמן, מצידו, שבמשך היום לא יכול היה ללמוד, ביקש לנצל לפחות את שעות הלילה ללימוד…
הוא היה נוהג לומר לד"ר רוטשילד 'בוא נלך לישון', וכשראה שהד"ר נרדם – היה קם ולומד עד השעות המאוחרות… פעם הבחין ד"ר רוטשילד בכך, וכשהגיע ליל שבת תכנן 'להפריע' להגרי"ש בלימודו, ולאלצו ללכת לישון. הוא ניגש אל שעון השבת, וכיוון אותו כך שהאור יכבה בשעה מוקדמת… ראה הגרי"ש שבדירה אין אור, יצא מהבית וישב בחדר המדרגות ושם למד כמעט כל הלילה…
ד"ר רוטשילד היה גם רופאו האישי של הבבא סאלי, ומאות פעמים נסע אליו לנתיבות, על פי קריאתו של הצדיק. גם כשהגיעה הקריאה בשעה מאוחרת בלילה, היה מזדרז לצאת, ומפני שלא רצה לנהוג בשעה כזו, הזמין מונית על חשבונו הפרטי, ונסע לנתיבות.
פעם, לאחר שטיפל במסירות במרנא הבבא-סאלי, ביקש הצדיק לצאת עימו החוצה. 'אני רוצה לברך את האוטו שלך, כדי שלא תהיינה לך תאונות', אמר. הבעיה היתה שבאותו לילה הגיע הד"ר במונית… אבל הרופא סרב לוותר על הברכה. למחרת בבוקר נסע שוב לנתיבות ברכבו, כדי שהבבא סאלי יאציל את ברכותיו על הרכב…
המופת של הבבא מאיר זי"ע
כדי להמחיש את מידת האמת שהיתה בבבא סאלי, מספרים הבנים שכשביקש פעם ד"ר רוטשילד ברכה מהצדיק לאחר טיפול ממושך ומסור שכלל זריקות, הגיב הבבא סאלי ואמר 'עכשיו אינני יכול לברך אותך כראוי, שהרי הכאבת לי על ידי הזריקה… אבל אני מבקש שתבוא במיוחד שנית, ואז אברך אותך מכל הלב'…
כששאלנו את הבנים איך בעצם נוצר הקשר בינו לבבא סאלי, הם משיבים לנו בדבר לאידוע, ומספרים שיום אחד התקשר הצדיק מנתיבות וביקש מאביהם להגיע אליו. משהגיע, גילה לו הבבא סאלי כי הראוהו בחלום שהוא צריך לקחת את ד"ר רוטשילד מבני ברק לרופאו האישי… ,בשל הקירבה האישית שהיתה לו לצדיק המפורסם, אצר הרופא בקרבו סיפורים נדירים ומסמרי-שיער על הבבא סאלי.
פעם, והיה זה לאחר שנודע לד"ר רוטשילד שהבבא סאלי עורך תעניות וסיגופים רבים, פנה אליו הד"ר ואמר: 'הרב הרי מעריך אותי… אז אני מבקש, שבשל ההערכה הזו ימלא הרב את בקשתי, ויאכל בשר'… והבבא סאלי, למרבה ההפתעה, הסכים. הוא קרב כבר את הבשר אל פיו, אבל ברגע האחרון אמר לרוטשילד 'אם אתה כל כך רוצה בטובתי, אז אני מבקש שתאכל אתה את הבשר'….
הרה"ג רבי יוסף רוטשילד מספר לנו, שכאשר אביו היה פעם אצל בנו של הבבא סאלי, הלא הוא הצדיק הבבא מאיר, באשדוד, ראה שבחדר המדרגות אין אור. כדרכו, להעיר על כל דבר נצרך, שאל את הצדיק 'למה אין אור בחדר המדרגות'…
והבבא מאיר השיב: השכנים שלי הם חילוניים, ומדליקים את האור בחדר המדרגות בשבת. ביקשתי מהם כמה פעמים שלא יעשו זאת, והם אינם שומעים. אז גזרתי על האור בחדר המדרגות שלא יפעל יותר – – – ומאז, כל החשמלאים שהגיעו למקום לא הצליחו לתקן את ה'תקלה', אומר בנו של הד"ר שהיה נוכח בשעת המעשה הנ"ל.
(מתוך המודיע תשרי תשע"ט)
1/291