יום שני י"ג באדר א' תשע"ט
כיצד הופכים מקום שכבר מוקף במחיצות ל'מוקף לדירה'?
'קרפֵּף' שאינו 'מוקף לדירה', ניתן להופכו – לאחר פתיחת פתח מבית מגורים אל הקרפף – למוקף לדירה על ידי החלפת המחיצה הקיימת במחיצה חדשה שתבָּנה לשֵׁם 'דירה', באורך רצוף של מעט יותר מעשר אמות; וטעם הדבר, משום שבאופן זה, אילו היו נוטלים את המחיצה החדשה, היה הקרפף נחשב כבלתי מוקף במחיצות, כיון שפירצה של עשר אמות ומטה, נחשבת כפתח, ופירצה רחבה יותר מעשר אמות, היא המוגדרת כפירצה המבטלת את שֵׁם המחיצה; ונמצא שהמחיצה החדשה היא ה'יוצרת' את היקף המחיצות.
והחלפת המחיצה, פירושהּ – למעֵט את גובה המחיצה הקיימת עד לפחות מעשרה טפחים, ולהגביהה מחדש עד לגובה עשרה טפחים לפחות. ואין צורך לעשות פעולה זו בכל האורך הנדרש – יותר מעשר אמות, כנ"ל – בבת אחת, אלא ניתן לעשות זאת לסירוגין; כגון, להסיר את המחיצה באורך של אמה אחת ולהחליפה, ולאחר מכן באורך של אמה נוספת, בצמוד לאמה הקודמת, וכן הלאה.
[שו"ע שנח, ב, ומשנ"ב כ (וראה שם), כא, כג, כד, כו, כז ו־כח; וראה שם, כב]
כיצד ניתן להחליף מחיצה קיימת בחדשה ללא מגע במחיצה הקיימת?
בהמשך לאמוּר: קיימת אפשרות להחלפת מחיצה גם ללא מגע במחיצה הקיימת, בשני שלבים: א. יצירת תילי עפר בצמוד למחיצה משני צידיה, באורך של יותר מעשר אמות (כנ"ל), כאשר גובה המחיצה המגולה שמעל תילי העפר נמוך מעשרה טפחים. תילי העפר משמשים כמקום לדריסת הרגל ומַעֲבָר מצד אחד של המחיצה לצידה האחר, ולכן אינם נחשבים כחלק מהמחיצה, אלא אדרבה, מבטלים שֵׁם מחיצה מחֵלֶק המחיצה שהם מכסים; והואיל וחלק המחיצה המגולה נמוך מעשרה טפחים, המחיצה בטֵלה לחלוטין. וראה להלן.
ב. הסרת העפר לשֵׁם 'דירה', דהיינו, שבגילוי העפר שָׁבה המחיצה הקודמת להיות מחיצה כהלכתה, והפעם – לשֵׁם דירה. ורבים חולקים על כל האמוּר; אם משום שלדעתם עפר אינו 'בטֵל' למקומו אלא כשאין כוונה לפנותו, וכשאינו בטל למקומו, אינו מבטל את המחיצה, (ראה להלן); אם משום שלדעתם, לאחר הסרת העפר אין המחיצה נחשבת כחדשה, והיא שָׁבה להֵחשב כמחיצה שלא נעשתה לשֵׁם דירה.
[שו"ע שנח, ב, משנ"ב ל, לא, לג, לד, לה ו־לז, וביה"ל ד"ה ואם; וראה שם, לח]
מאיזה גובה נחשב תל עפר כראוי לדריסת רגלי העוברים ושבים?
לתילי העפר האמורים לעיל, ישנם שלושה תנאים:
א. שיהיו נמוכים מעשרה טפחים, כיון שמגובה עשרה טפחים ומעלה לא ניתן להחשיבם כמקום דריסת הרגל, ואדרבה, הם נחשבים כחלק מהמחיצה הקיימת וטפֵלים אליה; ומסיבה זו, אין אפשרות זו של יצירת תילי עפר מועילה למחיצה שגובהה כעשרים טפחים ויותר, שהרי בגובה כזה, אם תילי העפר נמוכים מעט מעשרה, נמצא שהמחיצה המגולה שמעל תילי העפר היא בגובה עשרה טפחים לפחות. (ויש אומרים שרק תילי עפר הנמוכים משלושה טפחים יכולים להֵחשב כמקום דריסת הרגל).
ב. שיהיו ברוחב ארבעה טפחים לפחות, כיון שרק ברוחב זה ניתן לעמוד עליהם ולעבור, והם נחשבים כמקום דריסת הרגל.
ג. שבעל המקום 'יבטל' את העפר למקומו, למשך שבת אחת לפחות, כדי שיֵחשב כחלק מהמקום. ו'ביטול' זה – צריך להֵעשות בדיבור; ויש אומרים כי די במחשבה; (ויש שנראה מדבריהם שאין צורך בביטול זה).
[שו"ע שנח, ב, משנ"ב כט, לב, לד ו־לה, שעה"צ לג ו־לו, וביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 19]