העיר פישטיאן שבמדינת סלובקיה, נודעה מאז ומקדם כעיירת נופש ומרפא, בגלל המעיינות והמרחצאות הרבים שבה אשר מימיהם ידועים בטיבם ובסגולתם לרפואה. בפישטיאן כיהנו ברבנות רבנים חשובים, אך רוב אנשי הקהילה היהודית היו אנשים פשוטים ועמי הארץ. הם לא נמנו כלל על קהילות החסידים, ורבים מהם לא ראו מעולם אדמו"ר חסידי ולא הכירו את הליכות החסידים.
בימי הקיץ שנת תרנ"א, הודיע כ"ק מרן מהר"י מבעלזא זי"ע במפתיע לגבאים: "ברצוני לנסוע לנפוש בעיירת המרחץ פישטיאן". החלטה זו עוררה תמיהה, כי מעולם לא נסע מרן מהר"י זי"ע לעיירה זו, אך הגבאים צייתו לפקודת הקודש, ארזו חבילות ויצאו לדרך.
מרן מהר"י זי"ע ופמלייתו הגיעו לעיר, אל בית האכסניה אשר הוכן מבעוד מועד. באחד הימים, כאשר מרן ופמלייתו עמדו באמצע התפילה, עברו כמה מיהודי העיר ליד חלון בית האכסניה. האנשים הללו היו פשוטים וגסים, מצבם הרוחני לא היה הכי טוב. כששמעו קול תפילה חסידית נעמדו ליד החלון והביטו במחזה שנגלה לעיניהם. הם הכירו תפילה שנאמרת בקול חלוש וישנוני, אבל תפילה חסידית, הנאמרת בקול רם עם כל ההתלהבות, כאשר בכותל המזרח עומד רבי אחוז שרעפי קודש, כזאת לא ראו. המחזה שבעיניהם היה תמוה שעשע אותם. הם החליטו לעשות צחוק וליצנות, והחלו לחקות את התנועות שעשה מרן בשעת תפילתו – – – תוך זמן מועט נקהלו סביבם עוד אנשים, והללו המשיכו במעשי הצחוק הגסים.
מקורבי מרן זי"ע שהבחינו בנעשה בחוץ, הזדעזעו. הדבר חרה להם מאוד, והם רצו לצאת החוצה ולגרשם בכוח. אך מרן זי"ע שהבחין בכך סימן להם בידיו הקדושות שיירגעו ולא יעשו להם דבר, אלא ימשיכו בתפילתם מבלי להתייחס אליהם.
בגמר התפילה, פנה כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע אל אביו, מרן מהר"י, ואמר בצער: "כואב הלב לראות אנשים חסרי דעת כאלו, אשר אינם יודעים מהו רבי, ומה כוחם של הצדיקים תלמידי הבעל-שם טוב הקדוש"…
הרגיעו אביו הקדוש ואמר לו: "תאמין לי, בשעה שאמרתי בתפילת שמונה-עשרה את המלים 'אתה חונן לאדם דעת…' התפללתי גם עליהם. באמת הם כבר התחרטו על המעשה שעשו וכבר זכו לקבל דעת נכונה, בתוככי לבם רצו לעשות תשובה ולהפסיק במעשי הליצנות, אלא שמידת הגאווה גרמה לכך שהמשיכו במעשיהם, כי התביישו מחבריהם שצפו בהם"
ו… תוך כדי השיחה נפתחה הדלת. מי נכנס פנימה? אותם אנשים, שלפני דקות אחדות עשו צחוק, נכנסו כעת אל הקודש פנימה ברגליים כושלות ובפנים מבוישות. בצעדים איטיים ניגשו אל מרן מהר"י וביקשו מחילה. "אנו מתחרטים על חוסר הכבוד שנהגנו ברבי ובחסידים", אמרו בשפה רפה.
מרן מהר"י זי"ע מחל להם בסבר פנים יפות, וקירבם בדברי נועם. ומני אותו רגע – חל בהם מהפך אדיר! אנשים אלו נהפך לבם בקרבם. הם החלו להסתובב באכסניית מרן מהר"י, השתתפו בתפילות ובשולחנות, אכלו שיריים והקשיבו לדברות הקודש, כאילו היו 'בעלזער חסידים' מאז ומקדם. היתה זאת מהפכה שאיש לא היה יכול לחלום עליה!
ויהי היום, כאשר ביקש מרן מהר"י לנסוע חזרה לביתו שבבעלזא, נכנסו אותם אנשים אל הקודש פנימה וביקשו שוב מחילה על מעשיהם הראשונים, והוסיפו ואמרו: "ברצוננו שהרבי יורה לנו דרך תשובה להתקרב כראוי אל אבינו שבשמים".
הורה להם מרן זי"ע: "התשובה שלכם תהיה בכך שתמשיכו להחזיק את הקשר שנרקם כאן בינינו וביניכם, ושתבואו בעתיד לבקר אצלנו בבעלזא!"
בשמחה רבה קבלו את דרך התשובה שהורה להם מרן זי"ע, ועוד באותה נסיעה מפישטיאן לבעלזא החליטו להצטרף אל פמליית מרן ונסעו ללוותו לבעלזא. ואכן, לימים היו נוסעים לבעלזא תמידים כסדרם, להסתופף בצל הקודש. אט אט למדו את דרכי החסידות, והתעלו מעלות רמות בתורה וביראה טהורה.
(גיליון 'עולם של תשובה' – בעלזא)