יצאתי לחפש אותו. גיליתי אותו עומד וממרר בבכי

"… יצאתי לחפש אותו. גיליתי אותו עומד וממרר בבכי…"

עורך דין ברקיע השמים

מאת : הגאון הרב דוד יצחק גרוסמן שליט"א

עשיתי באותם ימים באנטוורפן שבבלגיה. שליח ציבור הייתי עבור מוסדות 'מגדל אור' שבמגדל העמק. נכנסתי ובאתי בבתי גדולי ישראל ואדמו"רי העיר. בד בבד, ניצלתי את השהות לפגישה עם עסקנים ואנשי חיל העומדים לימין המוסדות בכל השנים, כדי לקדם פרויקטים עבור צעירי הצאן.

באחד מבתי גדולי ישראל הצביע האדמו"ר על אחד מחשובי האברכים שנכח במעמד ואמר לי:

"הרואה הינך את אותו אברך משי? לפני כשנתיים גילה את בוראו מחדש".

ומעשה שהיה כך היה:

האדמו"ר היה נעזר ב'דרייבר', נהג המכיר ויודע היטב את העיר. הוא היה בחור בן טובים שירד לא עלינו מדרך הישר. בחור יקר, 'נושר' כפי שקוראים לזה בעגה החינוכית של היום.

האדמו"ר שוחח עמו ארוכות ושמע ממנו את חייו הקשים שעבר בילדותו במדינה אחרת. הם שגרמו לו, לדבריו, לנטוש את דרך ישראל סבא ולערוק לאנטוורפן, לחפש אחר פרנסה. היו רגעים שהיה נדמה כי הוא שונא ובז לכל דבר שבקדושה. אך האדמו"ר הניח לו. ידע כי לא בכוח ניתן לשנות את הראש. לא באגרסיביות ניתן לנצח את הנשמה.

באחד הימים, מספר האדמו"ר, ביקשתי ממנו לקחת אותי לליז'ענסק שבפולין, לציון המצוינת של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע. הייתה זו עבורי הזדמנות ראויה ונאותה בעודי שוהה בבלגיה בקרבת זמן ליום ההילולא, לנסוע ישירות לציון אליו נשואות כל עיני בית ישראל.

הנסיעה אכן אורכת שעות ארוכות, אך הסיבה שהנהג סירב הייתה אחרת: "איני רוצה להתפלל בציון של הרבי ר' אלימלך". אם אבטיח לו שלא אלחץ אותו להיכנס לציון הוא מסכים לנסוע את הדרך הארוכה.

כמובן, מספר האדמו"ר, אמרתי לו כי לא אלחץ אותו חלילה להיכנס לציון ושיפעל על פי מצפונו האישי, ויצאנו לדרך הארוכה, בואכה ליז'ענסק הפולנית.

*

בפרשת שלח, אנו קוראים אודות המרגלים ששלח משה רבינו לתור את הארץ קודם כניסתם אליה. התורה מספרת שהמרגלים עלו מצד נגב של ארץ ישראל: "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון". חז"ל מתעכבים על לשון היחיד בו נאמר "ויבוא עד חברון" ומסבירים כי רק כלב מתוך כל עשרת המרגלים הלך עד לחברון. "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם".

בהמשך הפרשה מקבל כלב את שכרו משולם. הקב"ה מבטיח לו את העיר חברון במתנה בשכר שהגיע לכאן במסירות נפש. "ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי, והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה".

ולכאורה יש להבין כוונת הדברים: וכי מפני שהגיע כלב בן יפונה להתפלל על קברי אבות כבר מגיעה לו מתנה? אדם שמתפלל ומבקש מה', מגיע לו שכר על כך? ועוד מקשים המפרשים, ומה עם יהושע בן נון, וכי הוא לא היה צריך לתפילת אבות? ולמה לא הצטרף יהושע לתפילת כלב בחברון? הרי נוכחנו לדעת כמה נחת רוח עשתה התפילה במרום, עד כדי כך שקיבל עליה שכר.

מבארים גדולי הדורות כי בשעה שהוסיף משה רבנו את האות י' בשמו, והפך מהושע ליהושע, קיבל יהושע בן נון מעין מגן ומסכה מפני כל דבר רע שלא יבוא. הוא היה מוגן ולא היה צריך להתפלל עוד. ה' שכן בקרבו ובשמו והייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת על כל צעד ושעל.

לעומתו כלב בן יופנה לא היה לו שם ה' בקרבו וממילא לא הייתה לו הסיעתא הרוחנית מלעילא. על כלב מעידה התורה שהייתה בקרבו "רוח אחרת", הנוגדת את רצונה של ה'. הוא היה שותף מלא עם המרגלים, ולא היה לו כל מגן ומסתור מהם. הוא היה כמו שבוי בידיהם.

משראה כלב בן יופנה את מצבו הקשה, הבין כי רק תפילה וחסדי אבות יושיעו אותו. מייד נפנה והלך למערת המכפלה שבחברון וזעק בתפילה שלא ייכשל בחטא של עוון המרגלים.

ומה יש בקברי צדיקים? מובא בשם הגר"א מוילנא זי"ע שבזמן הגלות עיקר השראת השכינה נמצאת על קברם של צדיקים, וממילא, כשאדם מחובר לשכינה ולקדושה, הוא מרחיק נפשו מכל חטא ובזכות הצדיק מתגבר האור בנפשו והוא יכול להתגבר על כל המכשולים האורבים לפתחו.

זה שביקש כלב בן יפונה לפנות בשעה גורלית וגדולה זו לקברי אבותיו. וכך הייתה נפשו לשלל, והארץ, והארץ אשר דרך עליה אותה קיבל במתנה כמו שנאמר (דברים א) "ולו אתן את הארץ אשר דרך בה" וכן כתוב (שופטים א) "ויתנו לכלב את חברון".

*

שעה ארוכה חילה האדמו"ר את מקום הקודש והתפלל בזכות הצדיק הטמון כאן. מי שלא היה בליז'ענסק לא יידע להעריך את גודל הרגש המוחשי במקום. אנשים מרוחקים מכל העולם שביקרו במקום חשו שם מעין התקרבות לה'. לא בכדי אמרו צדיקים כי מי שיפקוד את קברו לא ייפטר מהעולם בטרם יחזור בתשובה.

מספר האדמו"ר: יצאתי לכיוון הרכב, שם חיכה לי מיודענו הנהג שרק חיכה לחזור הביתה. התיישבתי ברכב, הבטתי בעיניו ואמרתי לו: הגענו דרך כה רחוקה, למה שלא תיכנס רק לדקה, תניח אבן, תנשק את המצבה ותחזור.

אולי מחסור נעימות, הוא קם ויצא מהרכב. השאלתי לו את כיפתי והוא עלה לציון הקדוש. דקות ארוכות עברו והנער איננו. יצאתי לחפש אותו באוהל. גילתי אותו עומד וממרר בבכי. הוא לא רצה לעזוב. רק להישאר כאן ליד הצדיק. הנחתי יד על גוו הרוטט והוא בוכה ומתייפח, מספר האדמו"ר ועיניו נוצצות. אמרתי לו: אתה יודע למה זכית היום? לצדיק שיהיה לך עורך דין למעלה, יעמוד ויגן עליך מכל צרה ורעה. מהיום ידאג לך אישית שיהיה לך כל טוב. מה לך עצוב? קום ושמח כי רצה האלוקים את מעשיך.