בשבוע שעבר, אור לי"ד כסלו, הסתלק לבית עולמו מגיד המישרים הנודע ומגדולי מזכי הרבים בדורנו, הגאון רבי אריה שכטר זצ"ל.
רבי אריה זצ"ל היה איש אשכולות, פה מפיק מרגליות, שזכה וזיכה את הרבים עשרות בשנים בשיחותיו ודרשותיו המופלאות. הציל יקר מזולל וקירב אלפי יהודים לאביהם שבשמים – בזכות אהבת ישראל המופלאה שקיננה בו. גם כאשר נדרש להוכיח, היו תוכחותיו עטופות באהבה קורנת שחדרה אל הלבבות וחוללה נפלאות.
אף קוראי 'לקראת שבת' זכו להתבשם רבות מדרשותיו ורעיונותיו הנפלאים שהובאו תמידין כסדרן בגיליון, מתוך סדרת ספריו 'אריה שאג' שהו"ל בשנים האחרונות.
מאורע מעניין התרחש במהלך שמחת הבר מצווה שלו, בה השתתף גם מרן החזון איש, שאליו היה מקורב כבר מילדותו. כשהחל הנער אריה לומר את הדרשה וביקשו להפסיקו כנהוג, הורה החזון איש שלא להפסיקו, ואמר לו: "תמשיך, ואל תפסיק לדבר כל חייך!"… היתה זו כעין נבואה על עתידו של הנער.
הקרבה המיוחדת למרן החזו"א
רבי אריה זצ"ל היה משתדל לבקר בביתו של החזון איש לפחות פעם בשבוע, ובכל פעם עשה זאת לאחר טבילה במקוה והרהורי תשובה, היות ושמע מאביו כי ה'חזון איש' רואה על מצח אדם כל דבר. לימים סיפר, כי פעמיים לא הצליח לעשות הכנה זו, וכשנכנס הביט בו החזון איש ממושכות ואמר: "אריה, לא הכרתי שזה אתה"…
עוד סיפר, כי פעם נבחן אצל ה'חזון איש' את פרקי הגמרא 'כיצד הרגל' ו'המניח', וידע הכל חוץ ממחלוקת אחת שבה לא זכר את שם האמורא. אמר לו ה'חזון איש': "אם יודעים מה שלא יודעים, זה נקרא לדעת באמת"… באותו היום היה החזו"א בשמחה ואמר למקורבו רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל: "אריה ידע היטב"…
באחד מגיליונות 'לקראת שבת' הבאנו מה שסיפר רבי אריה זצ"ל על פגישתו המיוחדת עם ה'חזון איש' כשבועיים לפני פטירתו. "כשהגעתי לבית מרן" – סיפר – "מצאתי את דלת הכניסה נעולה. החלטתי לנסות את מזלי דרך החלון שהיה בחצר הבית. כשהגעתי לחלון נפגשו עיני בעיני מרן החזון איש ששכב באותה עת על מיטה במרפסת ביתו. הביט בי החזון איש ושאל: 'מי זה, אריה?'… כן – עניתי, והוספתי שדלת הכניסה סגורה ואינני יכול להיכנס אל הבית.
"החזון איש הציע לי שאטפס דרך המרפסת ואכנס. מיד עשיתי כהצעתו וניסיתי לטפס דרך המרפסת, אלא שבגדיי נתפסו במרפסת, והקשו עלי את מלאכת הטיפוס. וכך כמה פעמים טיפסתי ובגדיי שוב נתפסו בגדר התיל שהיתה כרוכה סביב מעקה המרפסת, וכל אותה עת החזון איש מביט בניסיונותיי הרבים להיכנס את ביתו הקדוש.
"בשלב מסוים אמר לי החזון איש בנעימות מיוחדת שכה היתה אופינית לו: 'אריה! צריך לזכור שכאלה הם חייו של יהודי עלי אדמות… מטפסים ונופלים, מטפסים ונופלים, ועוד פעם מטפסים ונופלים, ועוד פעם… ומי שרוצה באמת להגיע אל המטרה, יגיע ויגיע'…".
כידוע, נפטר ה'חזון איש' בשבת קודש. במוצאי שבת, כששמע רבי אריה זצ"ל ברחוב כי ה'חזון איש' נפטר, התמוטט במקום, ועשו מאמצים רבים כדי להחיותו.
לאחר הסתלקות ה'חזון איש' נקשר לגדולי ישראל נוספים, בראשם מרן הגאון רבי חיים גריינמן זצוק"ל; היה מבאי ביתו של מרן בעל ה'קהילות יעקב' זצוק"ל, ונקשר גם לבנו יבלחט"א בנו מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, ואף למד עמו בחברותא.
בשנים שכיהן כראש כולל בשיכון סקווירא בארה"ב זכה לקירבה מיוחדת מכ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא זצוק"ל והיה מזכירו רבות בשיעוריו ושיחותיו. כן התקרב ליבלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א, ואף היה קשור מאוד לגבאי הידוע הגה"ח ר' משה בטלן זצ"ל, עמו למד אור החיים הק' מדי ליל שישי. לימים אמר שר' משה היה 'הרבי' שלו באור החיים הק', ומני אז נהג למסור בכל שבוע שיעורים באור החיים, עד לפני שבועיים.
כן כיהן כר"מ בישיבת ויז'ניץ במונסי, וזכה לקשר מיוחד עם כ"ק מרן האדמו"ר ה'תורת מרדכי' זצוק"ל שכיהן אז כרב הקהילה. בשנים שהיה ה'תורת מרדכי' נוסע לראש השנה לאביו ה'אמרי חיים', היה מורה לו להיות בעל תוקע במקומו.
כרטיס ביקור של אהבת ישראל
עוד לפני תקופת שהותו בחו"ל נודע רבי אריה בפיו מפיק המרגליות ובהתמסרותו להפצת תורה וקירוב רחוקים ביישובים נידחים, במחנות עולים ובעיירות פיתוח. וכששב לארץ ישראל המשיך בכך ביתר שאת וראה בכך את שליחות חייו.
"כרטיס הביקור" של רבי אריה זצ"ל היה אהבת ישראל האמיתית שפיעמה בו. שום מחסום לא עמד בפניה. וכך סיפר פעם:
"ישבתי פעם בקבוצה של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. הם היו אנשים מכובדים, איש איש בתחום עבודתו, זה רופא, זה עורך דין, זה עובד מחשבים, וזה מנכ"ל חברה. לפני כל אחד מהם היה מונח 'כרטיס הביקור' שלו. כשהתחלתי לדבר בפניהם, פנה אלי אחד ואמר לי: 'אבקש סליחה מכבודו! תוכל להציג בפנינו את 'כרטיס הביקור שלך?'
"אמרתי לו: בכרטיס הביקור שלי כתוב שאני חולה במחלה תורשתית ומדבקת… כולם היו המומים… הסברתי: אני 'חולה' על יהודים. 'אוהב' אותם אהבת נפש. 'ירשתי' את המחלה הזאת מהורי היקרים, שהיו 'חולים' על אהבת ישראל. והמחלה הזאת מדבקת, בעזרת ה' תדביק גם אתכם… תאמינו לי – הפטיר רבי אריה באוזני שומעי הסיפור – זה 'עבד' מצוין.
וכך לימד רבי אריה זצ"ל: "יש לזכור כלל חשוב ויסודי, בבחינת תנאי כפול ומכופל להצלחת התוכחה. אני אומר את הדברים מתוך נסיון רב של עשרות שנים" – הדגיש – "בהן אני נוהג לגשת ולהוכיח בעלי עבירה, ולא אירע אף פעם שמישהו התקיף אותי, משום שהקפדתי על הכלל הזה: התוכחה חייבת לבוא מתוך אהבה, מתוך רגשות הבנה ואכפתיות. לא מתוך קנטור, סניטה או הרגשת עליונות. התורה אומרת (ויקרא י"ט, י"ז): 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא', כדי שתצליח ב'הוכח תוכיח את עמיתך', שומה עליך 'ולא תשא עליו' – אל תתנשא עליו! אל תרגיש עליו תחושת עליונות!
"רבותי! תאמינו לי", הוסיף. "ה'פטנט' הזה עובד. אם באים למישהו ומדברים אליו מתוך אהבת ישראל אמיתית – אין מי שלא יקבל את הדברים. ואני, כאמור, אומר זאת מנסיון של עשרות שנים".
איך 'קונים' יהודי בשלושה שקלים…
שח רבי אריה זצ"ל: "אני נוהג תמיד לומר שאפשר 'לקנות' יהודי בשנים שלושה שקלים… לדוגמא: אתה נוסע במונית. הנהג 'תחמן' אותך הפסדת שלושה שקלים… "עומדות בפניך שתי אפשרויות: הראשונה: 'תן לי את הפרטים שלך! אני אדווח עליך לתחנת המוניות שלך! אני אגיש תלונה למשרד התחבורה! מה אתה חושב שתצליח 'לעבוד' עלי?'… בדרך הזאת הפסדת יהודי בשביל שלושה שקלים… השניה: לתת לו להבין שהבנת את ה'תחמון', ולהגיד לו: 'שיהיה לך לבריאות. תשתמש בכסף לשמחות'. בצורה הזאת 'קנית' יהודי בשלושה שקלים…
"כך זה במונית, כך זה בבנק, כך זה בכביש, ובעצם על כל צעד ושעל… אם רואים אנשים שומרי תורה ומצוות שמקדשים שם שמים, אוהבים את הבריות, 'חולים' על אהבת ישראל – אי אפשר לתאר כמה שזה משפיע לטובה, וכמה אוזניים, ובעיקר לבבות, נפתחים לאחר שהם רואים התנהגות שכזו".
מה שמילה טובה יכולה לחולל
"לפני עשרים שנה קרה לי מאורע מעניין", הוסיף רבי אריה זצ"ל וסיפר. "הוזמנתי להרצאה באשקלון. הסבירו לי שהרב מוצפי שליט"א היה אמור למסור את ההרצאה, אך באופן בלתי צפוי נמנע ממנו להגיע, ועל כן מבקשים ממני שאמלא את מקומו. כשהגעתי למקום, פנה אלי יהודי, עטור בזקן ובפאות, עם כיפה גדולה לראשו, ואמר לי: 'כבוד הרב, הגעת משמים! כבר זמן רב שאני מחפש לספר לך את סיפורי'.
"והוא החל לספר: 'אשתי חזרה בתשובה. היא השתתפה בכמה סמינרים. בכל פעם היא ניסתה 'לסחוב' גם אותי, אך אני הייתי מאוד אנטי. המקסימום שהסכמתי היה, להסיע אותה במכוניתי עד לפתח המקום בו התקיים הסמינר, ובהגיעי לשם הייתי בורח מהמקום כמו טיל. היתה לי שנאה לדת…
"והנה, באחת הפעמים, היא ממש התחננה בפני שאכנס רק להרצאה הראשונה. בלית ברירה הסכמתי. אך מיד כשהמרצה החל לדבר, הציפו אותי כל הנוגדנים שהיו בדמי לדת. לא יכולתי להמשיך לשבת ולסבול, ויצאתי באמצע ההרצאה החוצה לשאוף אויר צח. הסתובבתי בחוץ סר וזעף. כעסתי על עצמי שהסכמתי להיכנס להרצאה…
"לפתע אני מרגיש יד מונחת על כתפי. יהודי עטור בזקן מאותם אלו ששנאתי, פנה אלי ואמר לי, בחום ובחביבות: 'אני מבחין שאתה נתון בסערת רגשות. אנא! ספר לי מה מעיק עליך? אם אתה זקוק למשהו – אשמח מאוד לנסות ולעזור לך'…
"'פתאום הרגשתי איך כל השנאה שלי יורדת, נמסה, נעלמת… המילים הטובות האלו חיממו את ליבי. הרגשתי שהיהודי הזה מדבר אלי מתוך אהבת ישראל אמתית. החלטתי לשוב ולהיכנס להרצאה. ההרצאה הזאת הובילה אותי להרצאה נוספת, וכך חזרתי בתשובה שלימה'.
"פניתי אליו ושאלתי אותו: הסיפור שלך בהחלט מעניין מאוד, ויש בו מוסר השכל גדול, אבל מדוע היה חשוב לך לספר אותו דווקא לי?
"'כבוד הרב!' הוא השיב, 'היד החמה שהונחה על כתפי – היתה היד שלך'…
"רבותי! מה שמילה טובה יכולה לחולל, מה שאהבת ישראל יכולה לגרום. לשבור את כל המחיצות!"
"מעולם לא מצאתי יהודי 'רשע'"…
ועוד סיפר רבי אריה: באחת הפעמים שהייתי בקבר האר"י פגשתי שם בזוג, בעל ואשתו, והאשה לא היתה לבושה בצניעות הראויה. פניתי אליה ואמרתי לה: הנה באת לכאן, לקברי צדיקים, מתוך אמונה, מתוך מחשבות טהורות, מדוע אפוא אינך מכבדת את הצדיק, ומגיעה לקברו בלבוש הולם?
"הרב מברדיטשוב, סנגורם של ישראל, לא היה מדבר כמוך…" השיבה לי. "הוא היה מדבר רק באופן חיובי ומסתכל רק על הדברים הטובים שיש בכל אחד"…
טעות היא בידך, השבתי לה. הרב מברדיטשוב לא היה נמנע מלהוכיח יהודים, אם מצא בהתנהגותם דבר שלא כשורה. מעלתו של הרב מברדיטשוב היתה, שהוא לא היה 'מגלה' את הקטגוריה שהיתה לו על יהודי לפני הקדוש ברוך הוא! גם אם ראה יהודי עובר עבירה, והוכיח אותו עליה – עם הקדוש ברוך הוא הוא היה מדבר אחרת… עם הקדוש ברוך הוא הוא דיבר רק סנגוריה…
אני יכול להרים ידי לשמים ולהעיד בפניך, אמרתי לה, כי במשך ארבעים שנה שיצא לי להעיר ולהאיר להרבה אנשים, על נושא זה או אחר – לא מצאתי יהודי אחד שהוא 'רשע' באמת!
"להוכיח יהודי כשצריך – כן, אבל ללמד עליו סנגוריה – גם כן צריך…
1/636