חלפו חודשים, והנה בערב יוהכ"פ נאחז לפתע ר' אליעזר רגשי חרטה ונכנס שוב לבקש סליחה מרבו בעל התניא על מה שאירע, ושוב אמר לו רבו: 'אני מוחל'. כך היה כמה שנים – כל השנה לא זכר מאומה, ורק בעיוה"כ היה נאחז לפתע חרטה ונכנס לבקש מחילה…

סיפר הרה"ח ר' שמואל פרוש שליט"א מחשובי החסידים ומעתיקי השמועה בחצה"ק לעלוב:

שמעתי מעשה נורא מהגה"ח ר' משה יהודה רייכמן ז"ל, חתן הגה"ח ר' שלמה זלמן הבלין ר"י תורת אמת ליובאוויטש בירושלים עיה"ק (וייתכן שהוא שמע המעשה הזה מחותנו).

המעשה אירע בתקופה שהיו חילוקי דעות בין הרה"ק הקאליסקער ובעל התניא. היה לבעל התניא חסיד, ר' אליעזר מדיסנא, שתמך בדעתו של הקאליסקער, עד כדי כך שקם ונסע לארץ ישראל ונעשה לחסידו.

אבל מאחר שהיה רגיל לתורתו של בעל התניא, ההמשכים הביאורים ההוספות, לא מצא את מקומו כאן ונסע בחזרה לבעל התניא ובדמעות שליש ביקש סליחתו ונעשה שוב לחסידו, ונענה לו הבעל התניא שהוא מוחל לו.

חלפו כמה חודשים והגיע ערב יום כיפור, והנה פתאום נאחז ר' אליעזר חרטה ובכיות ונכנס שוב לבקש סליחה מבעל התניא על שהתנהג כך, ואמר לו בעל התניא שוב 'אני מוחל'. כך היה במשך כמה שנים – כל השנה לא זכר ר' אליעזר מזה, אבל בערב יום כיפור היה נאחז התעוררות וחרטה על מעשהו ונכנס לבקש מחילה מרבו, והוא היה מוחל לו.

והנה שנה אחת בערב יו"כ לא נזכר ר' אליעזר מאותו מעשה ולא נכנס לרבו, רק למחרת יום כיפור נזכר שלא נכנס, ומיהר להיכנס אל בעל התניא ושאלו מדוע הפעם שכח.

אמר לו בעל התניא: "מחילה צריכה להיות מחילה מעומקא דליבא, וכנראה שהמחילה שלי בפעמים הקודמות לא היתה מהנקודה הפנימית ביותר, ולכן כשהגיע שוב עריו"כ התעוררה בך שוב חרטה ובכי לבקש מחילה, כי נשאר עדיין רושם מזה. אולם בפעם האחרונה סלחתי לך עם כל ה'עשרה עומקים', וזה היה מחילה שלימה, ולכן גם לך לא התעורר שוב הצורך לבוא ולבקש מחילה ממני".

הוסיף ר' שמואל פרוש ואמר, כי יסוד זה כתוב בספרי הרה"ק ר' צדוק בלובלין זי"ע – מתי יודע יהודי שנמחקו עבירותיו? כאשר לא מזכירים לו מן השמים את חטאיו. אך כל זמן שהעבירה עוד קיימת, מזכירים לו מן השמים כל הזמן את החטא ההוא שוב ושוב.

(גיליון 'אהל מועד' – לעלוב)