"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" (בראשית י"ח, י"ט)
זכורני, בעירנו קריניק היה יהודי ישיש מופלג, רבי וועלוויל, שהיה מתמיד עצום. עשרים וארבע שעות, מעת לעת, שהה בבית המדרש. כפוף כל היום על הגמרא הגדולה. עיניו כהו מראות, נעזר בזכוכית מגדלת רבת עוצמה, והיה סוקר על ידה מילה אחר מילה, שורה אחר שורה. ולרש"י, ולתוספות, ולמהרש"א, ושוב לגמרא. בלילה לאורו של נר מבליח, שגרש בקושי את החשכה. מביאים היו לו את ארוחותיו לבית המדרש והיה אוכל ארעי, בהיסח הדעת, כשמעייניו בסוגיא. רק לשבת היו באים בניו ומביאים אותו בתורנות לביתם.
עודני זוכר את קולו המתוק, העורג בלימודו. רבי וועלוויל מחייב את השקדנים, לא פסק פיו מגירסה. כספר מוסר חי היה עבורנו, דוגמא להתמדה.
פעם הביאו לו את ארוחתו וקם ליטול ידיו. כיון שפסק לרגע מתלמודו העז אחד ושאל: "התמדה זו, נרכשת או טבעית?"
לא היה סימן ששמע. נגב ידיו וברך, טעם מן הפת ופנה אל השואל: "תכנס את כולם, ואספר".
התאספנו דרוכים. מעולם לא החליף מילה עם איש שלא בלימוד.
ספר: "בשעתו למדתי בוולוז'ין ואהבתי להתבטל". נשמע לנו מופקע והזוי. "קצת למדתי, קצת חלמתי. אבל בכך לא מצאתי סיפוק. אהבתי לשוחח ולהתלוצץ ונטפלתי ללומדים. פעם הפרעתי ללימודו של זה, פעם ללימודיו של אחר. יצר הרע דומה לזבוב, אתם יודעים. מזמזם פה, מתעופף ומזמזם שם. חוטא, ומחטיא אחרים. וראש הישיבה רבי יושע בער – ה"בית הלוי" זצ"ל – הבחין וראה ועקב, ולבו נחמץ.
"יום אחד פנה אלי בחיבה, טפח על שכמי וקרא בנהימה: 'וועלוואלע וועלוואלע, מילא אתה, אינך לומד. לאחרים אתה מפריע?
'אבל למה אתה מגרש את הקדוש ברוך הוא מוולוז'ין?!'
"נחרדתי: אני? אני מגרש את הקדוש ברוך הוא מוולוז'ין?!
"הוסיף ואמר: 'שנינו (תנא דבי אליהו רבה, יח), כל תלמיד חכם שיושב וקורא שונה ועוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא יושב כנגדו וקורא ושונה עמו. שנאמר (איכה ב', י"ט): 'שפכי כמים לבך' – ואין מים אלא תורה (בבא קמא יז ע"א) – 'נוכח פני ה"!
'אתה יושב ליד הגמרא, והקדוש ברוך הוא מולך, מוכן ומזומן ללמוד אתך, כי ה' יתן חכמה מפיו ודעת ותבונה (משלי ב', ו'), ואתה חולם, אינך לומד.
'ניחא, השכינה תלמד עם חברך…
'ואז אתה קם, והולך לשוחח אתו, ומגרש משם את השכינה!
'טוב, היא לומדת עם השלישי.
'ואתה רודף אחריה, ומבטל גם אותו –
'וועלוואלע וועלוואלע, מה אתה רוצה מהקדוש ברוך הוא?!'
"דבריו היוצאים מן הלב פעפעו בי כארס של עכנאי. כל הלילה לא ישנתי. אוי לי ואבוי לנפשי, כמה צערתי והכעסתי לבוראי –
"ולמחרת הייתי לאדם אחר. שבתי ב'תשובת המשקל', והייתי למתמיד של וולוז'ין!"
(מתוך הספר ו'הגדת' יום כיפור וסוכות)