השילוב בין חובת ההשתדלות והאמונה התמימה והאיזון ביניהם, הוא לא דבר של מה בכך – מתי חובה עלינו לשמור וליזהר ומתי לבטוח ולהאמין. ועל כן לפעמים יש צורך בדעת תורה כיצד לנהוג. וכמו שתמיד אנו מדגישים, אין ללמוד ממקרה זה לדומה לו, ואנו מביאים את הדברים בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד'.
שתי שאלות דומות מאוד נשאל רבינו שליט"א בהבדל של כמה שעות, ועל שתיהם השיב באותו נוסח.
השאלה הראשונה עסקה במשפחה, שראש המשפחה היה נתון בצער בגלל צרה מסויימת, ובני המשפחה שראו את צערו העמוק טיכסו עצה כיצד לשמחו מעט ולהפיג את העצב מלבו, והחליטו כי אם יראה את ילדיו ונכדיו – המתגוררים במדינה אחרת ואשר כמעט ולא נפגש עמם – זה ישמח אותו מאוד. אך מכיון שהביקור כרוך בטיסה ארוכה של שעות רבות, ואחד מנכדיו סובל ממחלה מסוימת אשר הטיסה ארוכה עלולה להזיק לבריאותו, עלה החשש מפני הביקור המתוכנן, ועל כן ניגשו לשאול את רבינו שליט"א מה לעשות? האם לאפשר לנכד החולה את הטיסה למרות הסיכון למען כיבוד האב – הסב?
והשיב רבינו שליט"א: שומר מצווה לא ידע דבר רע! מצווה לא מזיקה! ולכן יכולים לנסוע ולשמחו ובעז"ה לא יזיק לו.
השאלה השניה שנשאלה עסקה בחולה במחלה מדבקת ששוכב על מיטת חוליו בבדידות נוראה, והמצב הוא שאפילו בני המשפחה חוששים לבקרו מפני סכנת ההידבקות במחלה. והגיע אחד מבני המשפחה לשאול את רבינו שליט"א האם נכון להימנע מלבקר את אביו מפני החשש הזה או שלא יחשוש וילך לבקרו?
והשיב לו רבינו שליט"א באותו הנוסח שהשיב לשואל הראשון: מקיום מצווה לא ניזוקים, אם מבקר אותו בשביל כיבוד אב וביקור חולים, הוא לא ינזק!
התפרסמו ב'טליושר' 6881* – קו התוכן של ארגון 'ארחות יושר'