שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: אבי מורי ז"ל, לאחר שהתגלגל בשנות השואה הנוראות ממחנה למחנה וסבל יסורים רבים רח"ל, ולאחר שאיבד את כל משפחתו במלחמה הנוראה רח"ל הי"ד ונשאר יחיד ממשפחתו, התגלגל ממקום למקום עד שהגיע לדור בקנדה – בטרם נסע להתגורר באמריקה, ובעת שהקים הרה"ק מטאהש זי"ע את בית מדרשו בעיר מונטריאל – לפני שבנה את קרית טאהש המעטירה – היה אבי מה'מנין' שלו, ועמד על ימינו במסירות נפלאה.
והנה, אבי מורי ז"ל שמר כל ימיו על המסורת של אבותיו והשקיע הרבה כוחות שלא לשכוח את המנהגים האלו, ולא הסכים לשנות מאומה ממה שראה אצל אביו ורבותיו, ללא שום פשרות כלל וכלל, בלא שום התפעלות מאורחות אלו הדרים באמריקא וקנדה.
לאחר פטירתו, מצאתי בגנזיו מכתב נורא שקיבל מאחד מקרוביו לאחר המלחמה – בו הוא מתרעם עליו על שהוא עומד על משמרתו בכל הליכותיו בקודש, ומתחבר עם אנשים "פרימיטיביים" כ"הרב לוי" (הרה"ק מטאהש)… הוא כתב לו שאינו מבין מדוע אין הוא מתאים את עצמו למנהג המקום באמריקא וקנדה, ללמוד באוניברסיטא ולהיות בן אדם… ומסיים בתמיהה גדולה שאינו מתחיל להבינו כלל וכלל: "הלא עברת מגבול לגבול כדי לצאת מהונגריה, וסבלת על כך רבות, והנה עכשיו אתה שוב בהונגריה"…
בשנות בחרותי, בתחילת שנות המ', בלמדי בארץ ישראל, למדתי בישיבת מיר, והיו אז חבורות של בחורים מישיבות שונות שמזמן לזמן היו באים לבית הרבי ה'ישועות משה' מוויזניץ זצ"ל, שהיה אומר להם 'שמועס' בענייני השעה.
ב"ה, היתה לי הזכות 'להתגנב' פנימה בעת שהרבי מסר את השמועס'ן גם לשאר החבורות, לאו דוקא מהחבורה שלי, וכך נוכחתי פעם כשנכנסו אל הרבי חבורת בחורים מישיבה ליטאית (כמדומני ישיבת איתרי). בתוך דבריו אמר להם הרבי זי"ע כך – בהתכוונו על ביטויים שונים אשר לומדי האוניברסיטה אומרים בדברם על עצמם: "אני לומד באוניברסיטה, יש לי כבר תעודה, אני בן אדם!"…
הרים הרבי את קולו ואמר: "אתה בן אדם?! (דו ביסט א מענטש?!) – מי הגיד לך שאתה בן אדם? האם אתה לומד את התורה הקדושה? האם אתה מרגיש טעם בשבת קודש? – אתה בן אדם?? אני אגיד לכם מי הוא 'בן אדם' – מי שיש לו חיות דקדושה, הוא בן אדם!!"…