יוחנן וסרמן
בליל שבת, כשהרב אברהם קאפ מחזיק בידיו את הגביע ועומד לקדש על היין, חולפת בלבם של בני משפחתו מחשבה של תקווה לא שגרתית – שרק לא יצלצל הטלפון…
הם יודעים היטב, שאם הטלפון יצלצל, אבא יניח את הגביע מידו, ויגש לענות לטלפון. לאחר מכן הוא ייקח את המפתחות, יצא החוצה וייסע במהירות כדי להגיש עזרה ראשונה.
יש להם ניסיון של שנים, כמעט לא עוברת עליהם שבת בלי שהרב קאפ יצטרך לחלל אותה, כדי להציל נפשות.
"אנשים שואלים אותי איך אני מסוגל לעשות ככה את השבת, אם אני לא מרגיש עם זה רע, שאני נאלץ להתניע את האמבולנס ולחלל שבת", הוא מספר.
"והתשובה שלי היא כפולה: "קודם כל, זה לא מעניין! מה זה משנה איך אני מרגיש? ואם מישהו מרגיש לא טוב עם זה שהוא צריך לקום בבוקר ולהניח תפילין, אז מה? יוותר על הנחת תפילין חלילה? מי שלא אוהב יין לא ישתה ארבע כוסות? אנחנו יודעים שכתוב בהלכה שאדם צריך לדחוק את עצמו ולשתות ארבע כוסות גם אם הוא מאוד מאוד לא אוהב יין. הצלת נפשות זו מצווה לא פחות חשובה משתיית ארבע כוסות, ואם קשה לחלל שבת כדי להציל חיים, אז אדם צריך לדחוק את עצמו ולעשות את זה בכח…
"אבל מעבר לכך, אני רוצה לומר לכם שזה בכלל לא קשה לי. ההיפך הוא הנכון, אני מרגיש שזאת זכות עצומה ואני רואה את עצמי כמי שאינו זכאי לכך, אני לא מבין איך נתנו לי משמים זכות נפלאה שכזאת.
"הרי הרמב"ם כותב כידוע שכשצריכים לחלל שבת כדי להציל נפש מישראל, לא עושים את זה על ידי ילדים או נשים אלא דווקא על ידי 'גדולי ישראל וחכמיהם', אם הדבר אפשרי כמובן. אני לא זכיתי להיות גדול בישראל או 'חכם' מסוג החכמים שעליהם התכוון הרמב"ם. ובכל זאת הוטלה על כתפי המשימה הזאת!
"עם זאת, אני לא מכחיש שזה מפריע לאווירת השבת בבית. לא בגלל עצם הפעולה של חילול שבת, שהיא מצווה חשובה מאוד לא פחות מהנחת תפילין או נטילת לולב, אלא פשוט מסיבות טכניות. כל בני המשפחה יושבים יחד, אוכלים, שרים מספרים סיפורי צדיקים ומדברים דברי תורה, ואני נאלץ לקרוע את עצמי מהמשפחה ולרוץ להציל חיים בשכונה אחרת, לפעמים אני גם צריך לקחת חולה לבית חולים בירושלים וכדו'.
"זה בהחלט מחיר לא פשוט שאני ובני ביתי צריכים לשלם. זה קשה, לפעמים זה אפילו מפרך, וזה לא נגמר אף פעם, כי תמיד אני צריך להישאר דרוך לקראת המקרה הבא, אבל לשמחתי הרבה אני לא לבד. ברוך ה' זכה הציבור החרדי ויש בתוכו אלפי מתנדבים בארגוני ההצלה השונים, והעול הכבד הזה של הצלת חיים מתחלק בין כולנו.
"דבר אחד אני יכול לומר לכם, ההרגשה הנפלאה הזאת שאני מרגיש בשובי הביתה אחרי שהצלתי חיי אדם, ואז אני מגביה שוב את הגביע כדי לקדש על היין – זאת הרגשה כל כך נפלאה וכל כך שבתית, שמפצה על כל ההשקעה ומצדיקה את המחיר!".