"תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר ט"ו ט"ז)
.
ערב אחד צילצל הטלפון בביתי, ועל הקו היה יהודי חשוב שנודע כאחד ממעמידי התורה בדורנו, וכמי שתורם רבות לאחזקת הישיבות הקדושות.
האיש אמר שיש לו צורך דחוף לבוא ולבקרני בענין פלוני. למרות שבאותם ימים לא הייתי בקו הבריאות, הרגשתי שהענין אכן דחוף, והסכמתי לבואו.
כאשר הגיע היהודי לביתי, סיפר שהיה אמש בביתו של מורי- חמי מרן הגרי"ש אלישיב, ולאחר שהוצג בפניו כאחד מגדולי התורמים, ביקש ברכה על צאצאיו שיגדלו לבני תורה.
מו"ח אכן בירך אותו בחמימות, 'אבל אני לא הסתפקתי בכך', סיפר לי האיש. 'אלא ביקשתי שיברך את ילדיי שיהיה להם חשק ללמוד תורה'.
'הרב אלישיב שמע את הדברים, אבל עשה סימן באצבעו לאות שלילה, ואמר כהאי לישנא: דבר זה כבר אינו תלוי בי. אם יהיה לילדיך חשקת התורה, או לא זה תלוי בך, ורק בך'.
ולא רצה לברך.
התורם נבהל קמעה לנפשו, ורצה לשמוע ממני הסבר על הדבר הזה, ומדוע באמת מו"ח סירב לברכו בענין חשקת התורה של הילדים.
הילדים ילמדו ממך
ניסיתי להרגיעו, ואמרתי לו שברור שלמרן שליט"א לא היה בכך שום ענין נגדו, אלא באמת על פי השקפת היהדות, ותורתנו הקדושה, האבא הוא האדם היחיד שבכוחו להנחיל את חשקת התורה לילדיו.
פניתי אל היהודי ההוא והסברתי לו, שאם הילדים שלו יראו שהוא עצמו מנצל את עיתותיו ורגעיו ללימוד, ויראו גם שהוא עושה זאת בחשק, ולא כמי שכפאו שד. הרי הם ילמדו מכך שהתורה היא-היא עיקר החיים, ולא שום דבר אחר, וממילא יחפצו אף הם ללכת בדרכיו.
כדי להדגים לו את חשקת התורה, סיפרתי לו שפעם כאשר התקיים בארץ 'אירוע מדיני' חשוב, יצאו הכל לחזות בפלא ההוא במו-עיניהם, וגם בני ישיבה רבים היו בין אלה שעזבו את בית המדרש, והשתתפו באירוע.
זכורני, שאחד הבחורים החשובים בישיבת סלבודקא פנה אליי ואמר 'דווקא עכשיו, כאשר רבים עוזבים את בית המדרש, בוא נלך אנחנו לטעום טעם אמיתי בתורה; בוא נלך יחד לישיבת פונביז' ונשמע שם את שיעורו של הגר"ש רוזובסקי'…
מעיד אנוכי על עצמי שעד היום נשאר לי הטעם המתוק של השיעור ההוא.
אביו של ר' שמואל מצטרף ללימוד
דומה שהכל מודים שר' שמואל היה אחד האישים בדור האחרון שהמחיש את חשקת התורה בעיני תלמידיו, שהיו יוצאים משיעוריו בעיניים מפיקות אושר וסיפוק רוחני עצום. כיצד רכש ראש ישיבת פונביז' את החשק הזה ללמוד תורה?
סיפרתי לגביר שהגיע אל מעוני, שכפי הידוע ביקש אביו של הגר"ש, הגאון רבי מיכל-דוד, לגדל את בנו בתורה ככל האפשר, והצמיד לו, בשכר, את אחד מבחירי בני הישיבות. עילוי מופלג, שבגיל 18 כיהן כדיין בבית דינו של הגאון רבי חיים עוזר. העילוי ההוא למד עם הגר"ש בצעירותו.
היה זה הגאון רבי ישראל גוטסמן זצ"ל, שברבות הימים התפרסם כאחד מגדולי מרביצי התורה בדורנו, ומי שמי הדבש של תורתנו הקדושה ניראו תדיר בשפתותיו.
אביו של ר' שמואל ביקש להנחיל לבנו את חשקת התורה, ולכן הצמיד לו את בחיר הבחורים הזה, וכאמור- היה זה בשכר.
לאחר מספר ימים הגיע רבי ישראל גוטסמן אל אביו של ר' שמואל, ואמר לו שהוא אינו מוכן לקבל כסף על לימוד עם בחור שכזה… שסברותיו וחידושיו הן לו לעונג עצום. 'יש כאן מקח טעות. לא התכוונתי לחברותא שכזו, המענגת אותי בלימוד'.
ר' שמואל המשיך ללמוד עם רבי ישראל גוטסמן, עד שהאבא בראותו את לימודם הערב של השניים, ביקש אף הוא להצטרף ללימוד זה של החברותא.
לא חס רבי מיכל דוד על כבודו, אלא ביקש ללמוד יחד עם החברותא של בנו
ומה למד מכך הבן, רבי שמואל?- הוא ספג ושאב את הידיעה שחשקת התורה מעבירה מהאדם כל מיני מחשבות על כבוד. עד כדי כך שהאבא יכול ללמוד ביחד עם הבן, ועם אותה חברותא.
וזה מה שאמר לך מרן הגרי"ש, אמרתי לגביר. אם תראה לילדיך שיש לך חשק ללמוד, ותמחיש להם את זאת בצורה מעשית, הרי החשק הזה ידבק גם בהם, ואין כאן כל מקום לברכה מגדולי ישראל.
1/368