יום אחד גילה אחד מבנים של הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל בתא שליד מושב הנהג ברכבו של אביו, כרטיס כניסה לספארי ברמת גן… "שמא הוצרך אבא להתחסד וללוות מאן דהוא שבור לב לביקור משיב נפש בגן החיות?" שאל את אביו למראה הכרטיס המוזר.
"לא ולא", חייך ר' שמשון בתגובה. היה זה כרטיס בודד לביקור אישי, ללא מלווים. ור' שמשון ניאות לגולל באוזני בנו את השתלשלות המקרה:
היה זה באחד הימים כאשר ר' שמשון יצא ברכבו מבני ברק לכיוון אופקים. כמה רגעים לאחר שעבר את 'צומת קוקה־קולה' האירה לו סוגיה עמומה במסכת כתובות את פניה, וזימנה לידו נקודת חידוש שהיה בכוחה לחולל מהפכה ולפשט את כל חומרת הסבך של הנושא העמוק.
ר' שמשון חיפש נואשות מקום בצד הדרך לעצור ולהשלים את המהלך וחישובו על כל פרטיו, אך ככל שהתקדם לא מצא מקום כזה בינות לאלפי הרכבים הסואנים ברעש גדול. בלבו החליט החלטה נחושה – לא להמשיך את הדרך הביתה, ולהסתכן באיבוד המהלך המוצלח שהחל לנצנץ בראשו בפתרון הסוגיה החמורה, שעלול לחמוק מבין אצבעותיו כדרכם של דברי תורה הנוחים לאבדם ככלי זכוכית.
זמן מה עבר עליו בצער זה, עד שנגלתה לנגד עיניו מימין הכביש ראשיתה של הגדר הארוכה שסביב גן החיות הספארי, והקב"ה הכניס בלבו את הרעיון כי זהו המקום המתאים ביותר לארח את מסכת כתובות בשעה זו…
ר' שמשון פנה אפוא אל האתר, שילם את עשרות השקלים של כרטיס הכניסה, ולאחר שאיתר עד מהרה פינה שקטה בצדי הפארק השלו, בצל שורת עצי אקליפטוס רבי פארות, התמסר בלהט לעיבוד וחישוב המהלך שהגה במוחו בסוגיה החמורה.
ספק אם יכול היה להבחין בעומק הריכוז בג'ירפה או חיה אחרת התוקעים עיניים תוהות באיש היחיד בכל האזור שלא בא כדי להזין את עיניו בנפלאות הבריאה, אלא כדי ליצור כאלה…
לאחר שעתיים של עיון נמרץ שבהן עלה בידו לסדר את המערכה לפרטיה, פנה בלב מתרונן אל שער היציאה.
אם לא הכניס הקב"ה את המחשבה בראשו של ראש עיריית רמת גן לפני חמישים שנה לקבוע את מיקומו של הפארק הזה בדיוק היכן שהוא – אלא כדי לשמש במשך שעתיים כבית-מדרש זוטא לרבי שמשון פינקוס, דיינו…
(השמש בגבורתו עמ' 207)