ונתתי נגע צרעת (י"ד לד)
'בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן' (רש"י)
יציאת מצרים היא ה'מראה' לכל ענייני ההשגחה הפרטית בעולם, וממנה צריכים לשאוב את ההסתכלות הנכונה על כל מאורע המתרחש מסביבנו, ולדעת שהכוח היחיד המצוי בעולמנו, ומסובב את הכל, הוא רק השם יתברך, ומבלעדיו אין עוד.
אחד המסרים החשובים ביותר שצריך האב להעביר לבניו בפרקי אמונה הללו, הוא, שהאדם החי באמונה שלימה ואינו מסתפק רק ב'וידעתם היום', אלא מתאמץ לקיים גם את ה'והשבות אל לבבך', ומחדיר את האמונה בבורא עולם עמוק עמוק בליבו – יכול להעביר את כל חייו בשמחה ובשלווה.
גם כאשר האדם מוקף בצרות על גבי צרות, רח"ל, ונדמה לו שכביכול 'שכחו אותו' וההשגחה העליונה אינה חופפת עליו; גם אז אם יתאמץ להאמין בהשי"ת, ויידע שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, יהא בכוחו לשמור על מנוחת נפשו בתוך ים הצרות האופף אותו.
גם אם הגענו – ירחם השם – למצב שבו הצרות אופפות את נפשנו עד מאוד, וגם אם נראה לנו שחלילה אפסה כל תקוה, נמשיך להאמין בכל ליבנו ומאודינו שאם השי"ת הצילנו מיד פרעה, ועשה לנו את כל הניסים בארץ מצרים, אין ספק שהוא יכול להצילנו גם מכל צרותינו – שלנו, ואם נמשיך להאמין בו, ולהשליך עליו את יהבנו, נזכה לראות רק ישועות ונחמות כל הימים.
שהרי רק הוא יודע את כל העתים והזמנים, ורק הוא מסדר את כל המאורעות בכל פינה בעולם, ורק הוא יכול, בכוחו הגדול ובזרועו הנטויה, לסדר גם את כל הזמנים והמאורעות שלנו, כך שבסופו של דבר הכל יתגלגל לטובתנו ולהצלתנו.
אדם המעביר את חייו בדרך זו, אין מאושר ממנו. כל ימיו על אדמתו, יעבור עליו מתוך אושר ושלווה, מנוחת הדעת ונהורא מעליא. וזה אחד המסרים הברורים שצריכים להעביר לילדינו באמצעות מצוות האמונה.
החלטתי להתגבר, ולהאמין
מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א סיפר (והדברים הובאו בעלון 'דרכי החיזוק') את מה שסיפר לו פעם נהג מונית. כידוע, בכל תחנת מוניות יש סדרן האחראי להעביר לנהגים את ההזמנות המתקבלות בתחנה, ובדרך כלל פועלים הדברים לפי תור מסודר.
הנהג סיפר לי שפעם, כאשר הגיע תורו לקבל את הנסיעה, הגיעה הזמנה לנסיעה לנתניה, אבל הסדרן העביר את ההזמנה לנהג הבא אחריו בתור, מפני שהיה מיודד איתו. נסיעה לנתניה היא רווחית יותר מאשר סתם נסיעה בבני ברק, ולכן העבירה הסדרן לידידו זה.
עמדו בפניי שתי ברירות, אמר הנהג; או לצעוק על הסדרן ולגעור בו על כך שהוא עושה אפליות; או לוותר, ולהאמין בהקב"ה שכל מה שהוא מגלגל בעולם, הכל לטובה.
החלטתי להתגבר, ולהאמין
ומה קרה בסוף? הנהג ההוא אכן יצא לנתניה, אבל לא עברו שניות מעטות ובתחנה מתקבלת הזמנה לנסיעה נוספת. הפעם היתה ההזמנה ל…צפת ולמקומות הקדושים בגליל, שהיא נסיעה הרבה-הרבה יותר רווחית מאשר לנתניה…
נהג המונית שנסע לצפת אמר שאם נתרגם את מה שקרה כאן למילים פשוטות, נאמר זאת כך: הקב"ה רצה שאני ארוויח הרבה יותר, ולכן גילגל את העניינים כך שהסדרן יתן את הנסיעה לנתניה לנהג המיודד עמו, וכל זה היה רק לטובתי.
אם הייתי עושה 'בלאגן', והייתי צועק ומוחה בסדרן, ועומד על דעתי שהנסיעה לנתניה שייכת לי, הייתי מפסיד את הרווח הגדול שהתגלגל לכיסי מהנסיעה לצפת…
הגביר רשם בצ'ק 10,000 דולרים
וכך בכל דבר ועניין; אם יחדיר האדם אל לבו את האמונה הפשוטה שהכל-הכל לטובה, לא יהיה מאושר ממנו, והוא לא יתרגז משום דבר בעולם.
כמו כן סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן על יהודי אחד שנסע לחו"ל לאסוף כסף עבור חתונת בתו. כאשר הסתובב בשכונות החרדיות של בורו-פארק, פגש גביר גדול אחד, וניגש אליו וביקש שיסייע בידו.
הגביר ביקש מהיהודי שישאיר לו את מספר הנייד שלו, והוא כבר יצור איתו קשר. תגובה כזו נחשבת בדרך כלל כהתחמקות, במיוחד כשמדובר בגביר גדול. בלית-ברירה השאיר היהודי את המספר שלו אצל הגביר, אבל היה בטוח שלא יצא מזה שום דבר.
כעבור מספר שעות היה צריך היהודי לגשת למקום פלוני, ושכח את הפלאפון ברכב. כשחזר, הבחין לתדהמתו שהגביר חזר אליו. הוא מנסה להתקשר אל הגביר בחזרה, אבל אין קול ואין עונה. מה עושה הן אדם מן השורה? מצטער ומצטער. אוי, כמה חבל ששכחתי את הנייד ברכב… אם לא הייתי שוכח, הייתי זוכה עתה לתרומה הגונה.
עכשיו צריכים להטות אוזן ולשמוע מה קרה, כדי להבין שאין 'חבל' בעולם כלל, והכל מתנהל לפי השגחתו ורצונו של השי"ת, והכל-הכל לטובה.
לאחר יומיים פגש שוב היהודי שלנו את הגביר, ומיד ניגש אליו ושאל האם יוכל לסייע בידו. הגביר הוציא פנקס צ'קים ורשם לו סכום של עשרת אלפים דולר, ואמר לו בנימה של דאגה ש'מחר יש לי משפט קשה, ואני מבקש שתתפלל עליי בעת המשפט'!
והנה שוב רואים עד כמה רצה השי"ת בטובתו של היהודי שבא לאסוף כסף. אם לא היה שוכח את הנייד שלו ברכב, והיה עונה לגביר, היה מקבל ממנו לכל היותר כמה מאות דולרים, ולא יותר מזה. אבל, כיוון שפגש אותו רק עכשיו, לפני המשפט, והגביר רצה שיתפלל עליו, נתן לו סכום גדול שכזה…
הפירוש הכל כך פשוט ב"השלך על ה' יהבך"
יסודות האמונה של העם היהודי, הם 'פשוטים' וברורים ולא צריך להתאמץ יתר על המידה על מנת להתבונן בהם, ולראות את אמיתותם.
ראיה מהימנה לפשטותו של כוח האמונה, אפשר להביא מהגמרא (מגילה, י"ח א') המבארת את המילה 'יהבך' בפסוק "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" (תהילים, נ"ח כ"ג), בשפה ה'מדוברת' של בני אדם.
הגמרא מספרת שם שבני הישיבה לא ידעו מה פירושה של המילה 'יהבך', עד שרבה-בר-בר-חנה סיפר שהלך פעם עם חבילת-משא על כתפיו אחר סוחב ערבי, והסוחר אמר לו 'שקול יהביך ושדי אגמלאי' – קח את המשא שלך והשלך אותו על הגמל שלי.
מזה למדו רבנן שהפירוש על המילה 'יהבך' הוא משא. והפירוש של הפסוק 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק', הוא, שישליך אדם את המשא שלו על השם יתברך, והוא כבר יסייע לו.
וכמו שמפורש ב'מצודת דוד': 'השלך – אמר דוד לנפשו: השלך משאך על ה', וכן יהיה, כי הוא יסבול משאך; ר"ל, בטח עליו שהוא יקל משאך מעליך, וכן יהיה, כי לא לעולם יעזוב את הצדיק להיות נוטה'.
כולם מכירים הרי את המושג – 'כל אחד עם השק שלו', והנה כאן דיבר הפסוק והורה לאדם להשליך את השק שלו, את המשא שלו, על השם יתברך, ומובטח לו שכל קשייו ובעיותיו יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
איזו הרגשה טובה יכולה להיות לאדם היודע שכאשר מוטל על שכמו שק כבד, הוא לא צריך להתמודד איתו לבד. מי שעומד לצידו, וממתין להשלכתו של השק אליו, הוא אביו שבשמים, מלך רם ונישא, הבעלים של כל העולם כולו, שבידיו כל הכוחות וכל הסגולות. מי ידמה ומי ישווה לו.
[מתוך 'מצוות בשמחה' –בעריכת הרב משה מיכאל צורן]
1/296