בחור צעיר ניגש אליי ושאל בכאב: מה אעשה אם אני מאוד לוקח ללב את ההסתה והזלזול המחפיר נגד החרדים ולומדי התורה? במקום להעריך ולהבין שלומדי התורה מחזיקים ושומרים על העולם, החילונים בטוחים שהחרדים אשמים בכל הצרות ומפיצים מחלות. וזה מתסכל, לא רק שאני לא שומע הערכה על כבוד התורה ולומדיה, אלא בדיוק ההיפך – זלזול מחפיר ונורא.
אז דבר ראשון, תדע לך בחור יקר: זה נורמלי. זה טבעי. דוד המלך מתבטא: "חרפה שברה לבי ואנושה". חרפה זה דבר ששובר את הלב. למרות שדוד המלך ידע בוודאות שהוא צודק והשני טועה, עדיין ליבו נשבר וכאב, והלב שלך לא אמור להיות חזק יותר מהלב של דוד המלך.
ועכשיו, אני שואל אותך: האם אתה מאמין שיום אחד המשיח יגיע? שיום אחד הקב"ה ימטיר על רשעים פחים אש וגפרית? שיום אחד יתברר שרק מי שדבק בה' יבוא ויטול שכרו? זה נכון או לא נכון? אתה מסכים או לא מסכים?
– 'אני מסכים, הכל נכון. אנחנו יודעים הכל, מאמינים בזה וחיים על פי זה, וגם משלמים על זה מחירים יקרים – אבל עדיין, בהרגשה, תכל'ס עכשיו הם נהנים ואני לא. וזה קשה לי. קשה לחכות כל כך הרבה זמן…'
נכון, אבל זה בדיוק הסיפור שלנו! התורה הק' והנביאים מכינים אותנו שאו-טו-טו תתגלה מציאות חדשה, וה' יהיה למלך על כל הארץ. ואז יתברר שרק מי שדבק בה' יבוא ויטול שכרו. אבל אתה רוצה לראות את הכל בעיניים, ועכשיו! אבל תדע – כשיגיע השלב שתראה את זה בעיניים, כבר יהיה מאוחר. אתה כבר לא תוכל להשקיע במניה הזו, כי היא כבר המריאה. הפסדת את המטוס.
זה הרי האל"ף בי"ת של נדל"ן והשקעות. כל החכמה היא לזהות את העתיד רגע לפני שהוא מגיע. איש עסקים מוצלח זה אחד שיודע להשקיע בקרקעות הכי זולות והכי חסרות סיכוי, כי הוא מזהה את הסיכוי שלהם רגע לפני שכולם נזכרים. הרגע הזה לפני שכולם קולטים – זוהי כל הטקטיקה של העסקים. אם אותו איש עסקים היה קולט את זה רגע אחרי, הוא כבר לא היה איש עסקים. כל הקונץ, כל הקנייטש, כל הוורט, זה לראות את המציאות שלב אחד לפני שהיא התגלתה
השקעה שכבר כולם מכירים בה ורוצים להשקיע בה, איננה השקעה משתלמת. זה כבר לא ריווחי. "והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". אתה רוצה שהקב"ה יפתח את השמים ויראה לכולם כמה החרדים הכי צודקים והכי מועילים, וכל מילה של תורה מצילה את כל העולם? – אל תדאג, זה יגיע, אבל אם תחכה, אז כשזה יגיע אתה תצעק בצער ותאמר: אוי, החמצתי הזדמנות. הגיעו ימים אשר אין לי בהם חפץ. זהו, כבר אי אפשר להשקיע יותר. המניה הזו כבר זינקה לפסגות ואי אפשר כבר לרכוש אותה בזול. שכשהמניה הזו היתה זולה, התבכיינת מתי היא תקפוץ, מתי היא תהיה שווה, ודווקא כשהיא תקפוץ ותמריא לשחקים, אתה פתאום תיזכר לתפוס את הראש ולהגיד למה לא נזכרתי יומיים קודם.
*
פעם דיברתי עם איש עסקים שאמר לי שזה הפלונטר הקבוע שיש בנדל"ן. כשאתה מגיע להשקיע במניה כלשהי, הלב שלך דופק. מצד אחד מאוד חשוב לך לשמוע אינפורמציה מעודדת, לשמוע שזו השקעה כדאית, לשמוע ששמת את הכסף במקום הטוב ביותר. אתה רוצה לשמוע את זה. זה חשוב לך. אבל מצד שני אתה לא באמת רוצה לשמוע את זה, כי אוי ואבוי. אם תשמע את זה כבר עכשיו, זה אומר שאולי כבר איחרת את הרכבת. כי ברגע שיותר מדי אנשים נותנים אמון בעסקה הזו, היא מתחילה לנסוק, ואתה יכול לגלות שהגעת מאוחר. אתה מבין את הקופליקט? – אמר לי איש העסקים – מצד אחד חשוב לי לשמוע שזה שווה, אבל מצד שני אני חייב לשמוע את זה לפני כולם.
בדיוק אותו דבר כאן: מצד אחד – 'ועל כן נקווה לך ה' אלוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך'… 'תן כבוד ליראיך'… אנחנו מתפללים על זה, רוצים שה' יגלה כבר את כבוד מלכותו עלינו. אבל מצד שני, בשנייה שזה יקרה, אנחנו מחמיצים את ההזדמנות. הגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ.
וזה ניגוד אינטרסים מסובך. יש עובדי ה' אמיתיים שדי קשה להם להתגבר על האינטרס האישי שלהם, והם מעוניינים שהמשיח יתעכב עוד קצת, כדי שהם יוכלו להרוויח עוד קצת. וזה לא פשוט. צריך להיות בעל מדרגה כדי לוותר על ההון האישי הזה למען כבוד שמים. ואכמ"ל.
אז מה עושים? לרצות שהמשיח עדיין לא יבוא, חלילה? אסור לנו לחשוב כך. אנחנו כן רוצים שהוא יגיע. אבל במקביל נשים לב שנתנו לנו הזדמנות נוספת של הרגע האחרון לקפוץ על המניה הזו, רגע אחד לפני כולם.
חז"ל אומרים (שבת, ל"ב ב') שכל בן תורה שלא יתבייש ביהדותו יהיו לו 2,200 עבדים. זאת אומרת: בני התורה הללו, שהיום כולם בזים להם, ומאשימים אותו בכל המחלות, הם ה'שלעפערערס' שתמיד מקצצים להם בתקציבים – המניה הזו עתידה ביום בהיר אחד לקפוץ לשחקים.
*
נו, אז קדימה, שהמניה הזו תקפוץ כבר. למה מחכים? – מחכים לך. נותנים לך צ'אנס שגם אתה תיתן אימון במניה הזו, ותקפוץ פנימה ותזכה.
המשיח רוצה כבר לגלות כבוד שמים, אבל מישהו מעכב אותו, מישהו לא נותן לו להתקרב. אתה יודע מי? – לא תאמין: הקב"ה בעצמו. הוא אומר: חכה, משיח. אל תבוא עוד. כי מוטי שלי, ויענקי שלי, עדיין נשארו מחוץ לקפסולה, ואני לא מוותר עליהם. חכה עוד יום יומיים, אני רוצה שגם הם יכנסו לתיבה של הצדיקים האלו, שגם הם יתפסו את עצמם בידיים ויתחילו להשקיע במניה הזו של עבודת ה' הנמצאת כעת בשפל המדרגה. שגם הם ישקיעו במניה הזו רגע לפני שהיא ממריאה.
אנחנו נמצאים כבר שנתיים שלוש בתוך תקופה של בירור וסינון שלא היה כמותה בעשרות השנים האחרונות. אם נסתכל במבט מקיף על התהליכים שעברו עלינו: זה התחיל מכמה מערכות בחירות, אחת אחרי השניה, כשהקב"ה קרא לכל יהודי והזמין אותו בקריאה ראשונה שניה ושלישית להגדיר בדיוק לאן הוא שייך.
ואז המכרז התקדם לשלב הבא: תקופת הקורונה. גם היא מערכת בחירות, אבל הרבה יותר עמוקה ופנימית. זה כבר לא בחירות כלליות של פוליטיקה, זו בחירה חופשית של כל אחד ואחד. והקב"ה מבקש מאתנו להחליט איפה אנחנו עומדים. וכל זה כדי לתת הזדמנות נוספת לעוד יהודי שעומד בימים אלו בפרשת דרכים ועדיין לא החליט היכן למקם את המעמד הרוחני שלו.
אנחנו משתוקקים להגיע כבר ליום שבו ה' ייתן תקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך. וזה יקרה. אבל כל יום שזה מתעכב, יש כאן קרש קפיצה בשבילנו. עוד יום שאפשר לחטוף השקעות שעכשיו הן זולות ונמצאות בשפל, ובעתיד הם ימריאו וכבר לא יהיה חפץ. זה יהיה מאוחר ולאף אחד כבר לא תהיה הזדמנות להשקיע בהן.
על כך נאמר: 'מהר אהוב, כי בא מועד'. יש בזה שתי גרסאות, או מהר אהוֹב, בחול"ם, והכוונה היא על בורא עולם; או מהר אהוּב, בשורו"ק, ואז מתכוונים אלינו. אז אנא, מהר, אהובו של הקב"ה, תזדרז, תתפוס את עצמך בידיים. הבה נחבק חזק את התורה הקדושה, נשקיע במניה הזו רגע לפני ש'אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו'.
(מעובד מתוך מאמרו של הרב שמואל פולק שליט"א בגיליון 'אז נדברו')