כוחה של ברכת כהנים
את הסיפור דלהלן שמענו מפי בעל המעשה, שהינו כהן, אברך בישיבת מיר בירושלים, בו הוא מתאר תיאור מדהים ומפתיע ביותר, על התועלת העצומה שהיתה לו מהדברים מדברי הרמב"ן הנ"ל וכה היו דבריו: חליתי במחלה הידועה רח"ל. עברתי שני מחזורי טיפולים קשים ביותר, אשר בהם "הוצף" גופי ברעלים, עד שלא נשאר מהגוף כמעט כלום. משקלי ירד פלאים, שכבתי כל היום במיטה, מנוון ומכווץ. ללמוד לא יכולתי מלבד קביעות של לימוד עם חברותא במשך חצי שעה ביום בעניני שביעית, כפי שהודה לי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ולא התפללתי אלא במיטה במצב של שכיבה.
הגיעו ימי החנוכה, בזמן הדלקת נרות קמתי בקושי רב כדי לקיים את מצות היום, וב"ה עשיתי זאת בשמחה ושרנו שירים מתוך התרוממות הרוח.
באחד מימי החנוכה קיבלתי שני דברים שהיו בבחינת "שטר ושוברו בצידו". האחד, היתה בשורה לא נעימה; רופא המשפחה התקשר ו"בישר" לי שעלי ליצור קשר עם רופאי בית החולים, מכיון שכמות ההמוגלובין שבדם ירד ל-5.5! אולם אני הייתי שבע טיפולים, ולפי שעה דחיתי את הפנייה לבית החולים. הדבר השני שקיבלתי – שיעור מוקלט בעניני חנוכה, והוא היה ה"שובר" שבצד הידיעה הלא מרנינה אשר הודיע, לי כאמור, הרופא. "שובר" זה הביא לתפנית מפתיעה בס"ד במצבי הקשה, וכאן אני מגיע לעיקר סיפורי המרגש והמחזק.
בשיעור זה דובר אודות חשיבותה המיוחדת של מצוות הדלקת נר חנוכה וברכת כהנים, אשר אודות שתי מצוות אלו, אומר הרמב"ן בתחילת פרשת בהעלותך, שהן "המשך לעבודת בית המקדש". כאשר שמעתי את הדברים, חשבתי לעצמי: הרי כהן אני ואיך אוכל להחמיץ מצוה חשובה זו? לכשעצמי חשבתי עוד, הרי איני יודע מה ילד יום, כי לא ראיתי את עצמי מסוגל לעמוד במחזור נוסף של טיפולים, אם אזדקק לכך, ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
לאור זה החלטתי שאני חייב לגדוד את עצמי לבית הכנסת, ולברך ברכת כהנים. לתדהמת בני ביתי, קמתי למחרת ולבשתי את בגדי, ואט אט יצאתי מהבית והלכתי בזהירות ובאיטיות רבה.
אחרי מאמצים מרובים הגעתי לבית הכנסת הסמוך לביתי, ובהגיע זמן ברכת הכהנים התקרבתי לעבר הדוכן. [יצוין שבשלב זה נעמדתי ליד רב בית הכנסת, והוא לא זיהה אותי, בגלל ממדי גופי שהשתנו עד לבלי הכר וצבע עורי ונשירת השיער ששינו את זהותי.] בפני עמדה עתה משימה קשה ביותר – לעלות שלוש מדרגות שהובילו לדוכן.
המאמץ היה נוראי. ליבי הלם בחזקה ופעימותיו הגיעו לקצב של מאתיים פעימות לדקה!! הרגשתי כאילו אני מטפס על הר גבוה ותלול, ולזה לא היה לי די דם וכח, לא האמנתי שזה יהיה כל-כך קשה. כאשר הצלחתי עד סוף "מודים" להעפיל אל מקום הברכה, הרגשתי כאילו אני עומד על סף גג בגובה שלוש קומות, ומה יקרה אם אפול ח"ו? הרי גם קרישת דם לא היתה לי, ואם כן מי יודע מה תהיינה התוצאות.
ואכן התברר שלא שיערתי בנפשי כלל מה תהיינה התוצאות. הברכה עברה ב"ה בשלום, מתוך התעלות מיוחדת במינה. מיד אח"כ יצאתי מבית הכנסת בשמחה ובסיפוק רב, ושבתי לביתי. וכאן חלה תפנית מדהימה, מאותו יום ואילך לא הפסדתי אף פעם ברכת כהנים. מיום ליום התחזקתי, הלכתי להתפלל במנין ומצבי הלך והשתפר. גם הבדיקה שאחרי ברכת כהנים, היתה טובה יותר. ובתוך זמן קצר ביותר (כשבועיים!) שבתי ללימודים תמידין כסדרן בישיבת מיר.
אין לי כל ספק בכך שהיתה זו תוצאה ישירה מקיום מצוות ברכת כהנים. אין לי אמנם השגות בענינים אלה, אולם הדגשת הלב המלווה אותי כל העת היא שהחלמתי מהמחלה והשיפוד העקבי במצבי הגופני, לתדהמת הרופאים, היו בזכות המצוה היקרה הזו, [וגם בזכות קביעות תלמוד תורה בעניני שביעית, ומעבר לכל בזכות תפילות הרבים].
(הרב אליהו דיסקין שליט"א מוסף שבת קודש נשא תשפ"א הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected])