היום נלמד: מה אסור לעשות בעת שמיעת הקדיש? | האם מותר לומר קדיש בלחש? | אמירת הקדיש - בנוסח שרגיל בו או בנוסח המקום?
יום שני ד' כסלו תשעו
מה אסור לעשות בעת שמיעת הקדיש?
חובה על כל יחיד ויחיד להקשיב לאמירת הקדיש, אף כשיש עשרה אנשים המקשיבים לקדיש בלעדיו, ולכוון בכל לב ונפש בעת ענייתו. ואסור לעשות כל פעולה שהיא, וכן לדבר או להרהר בעניָנים אחרים, ואף בדברי־תורה, בעת שמיעת הקדיש; וזאת בין בקדיש שחיובו מן הדין, כגון הקדיש שלאחר 'ישתבח', ובין ב'קדיש יתום' שלאחר התפילה, או קדיש שלאחר לימוד תנ"ך או אגדות חז"ל. ועונש המדבר בעת הקדיש חמור מאד, ובדברי חז"ל והראשונים הובאו מעשים נוראים בענין זה. [סימן נו, סעיף א וס"ק א; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
האם מותר לומר קדיש בלחש?
את הקדיש יש לומר בקול רם, כדי שישמעוהו כל הציבור, ויש שכתב שאם אומר את הקדיש בלחש נראה כדובר שקר, שאומר בפיו לציבור לקדש את ה', ונשמר שלא להרים את קולו, כמי שאינו רוצה שיענו אחריו; והוסיף כי מטעם זה - אף כשיתום אחד אומר קדיש בקול רם, לא יאמרו יתומים אחרים עמו בלחש. ויש שכתבו שאם אחד אומר בקול רם, מותר לאחרים לומר עמו בלחש, כיון שהציבור עונה גם על הקדיש שלהם, ואין הדבר נראה כשקר, וכן נהג אחד מגדולי ישראל. [סימן נו, ס"ק ב; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
אמירת הקדיש - בנוסח שרגיל בו או בנוסח המקום?
בנוסח הקדיש ישנם הבדלים בין העדות השונות, והמפורסם שבהם הוא התוספת "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה", הנהוגה בכל הנוסחאות מלבד בנוסח אשכנז. יש שכתב שהאומר קדיש במקום שבו הנוסח שונה מזה שרגיל בו, יאמר בנוסח המקום; ויש שכתב שיאמר בנוסח שרגיל בו, ומהם שהוסיף כי את חלקו השני של הקדיש, לאחר "דאמירן בעלמא ואמרו אמן", יאמר בנוסח המקום; ואם הציבור מקפיד על כך - לכל הדעות יש לומר את הקדיש בנוסח המקום. [סימן נו, ביאורים ומוספים דרשו, 8]