שח הגר"י זילברשטיין שליט"א:
כל יהודי באשר־הוא, מקבל על עצמו קבלות שונות לחיזוק עבודת השם שלו. זה קורה לא רק בימי התשובה של אלול ותשרי, אלא במשך כל השנה, כאשר יהודים טובים רוצים לקבל על עצמם עוּלה של תשובה, וכדי להתקרב לאביהם שבשמים הם מתעטרים בקבלות־חיזוק.
הכל טוב ויפה. ברור שבדור כשלנו, בתקופה רבת־מהמורות כמו שאנו חיים בה, כל קבלה קטנה, כל חיזוק קטנטן, באיזה נושא שלא יהיה, יש בו נחת־רוח להשם יתברך הרואה את בניו מְלֵאֵי־היסורים והקשיים, משתדלים להתגבר על הניסיונות הפוקדים אותם, ועוד מקבלים על עצמם לשפר ולהיטיב את הדרך שבה הם הולכים.
לכן, זה פשוט שכל חיזוק שכזה גורם שמחה בשמי־שמים. וכדאי מאוד שהאדם יֵדע להעריך את עצמו, ואת מעלותיו וקבלותיו, ושכרו יהיה גדול מאת הבורא בזה ובבא.
אלא שמאידך גיסא מוטלת חובה על האדם לשמֵר את הדברים שהוא מקבל על עצמו, ולהשתדל בכל עוז ותעצומות שלא להפר את ההבטחות הרוחניות שלו, וגם אם נכשל פעם ופעמיים, ויותר, יעשה מאמצים להתחזק מחדש, ולהוכיח להקב"ה שהקבלות שקיבל על עצמו הן רציניות, והוא מתכוון באמת־ובתמים להתחזק בכך.
קשיים אדירים
כך היתה תמיד דרך־ הנהגתם של גדולי ישראל בכל הדורות, שכאשר קיבלו על עצמם דבר פלוני, התאמצו ואזרו חיל לקיים את הדבר – בכל מקרה ובכל מצב!
גם כאשר נערמו בדרכם קשיים אדירים, המוציאים כל אדם רגיל מדעתו, ואז בדרך־ הטבע מתבטלות כל קבלות־ החיזוק מאליהן, ומסתלקות ממוחו של האדם, השתדלו הגדולים הללו להמשיך להיות נאמנים לבוראם, ולהחזיק בכל־ עוז בדברים שקיבלו על עצמם.
אדם כזה נכלל – על פי דִּבְרֵי ה'העמק דבר' בספר 'במדבר' (ג' כ"ח) – בין אלה הזוכים להיקרא, שם בפסוק המדובר, כ'שומרי משמרת הקודש', הגדרה שנאמרה על בני קהת.
מדבריו של הנצי"ב שם עולֶה, שהאדם שמגיע לדרגה גבוהה שכזו של שמירת החיזוקים שלו בכל עת ובכל מצב, זוכה לדברים הרבה! והשם יתברך שומר עליו מכל פגע רע ומכל צרה ומצוקה! (עיין שם).
לפי דברי הנצי"ב, 'שומרי משמרת הקודש' הם האנשים המתאמצים לשמור את קבלותיהם והבטחותיהם הרוחניות.
והנה לפנינו סיפור מופלא שימחיש ויַדְגִים כיצד הופכים ל'שומרי משמרת הקודש'. את הדברים שמענו מרב חשוב, שהיה נוכח בשעת־ מעשה ולא הסתיר את התפעלותו מעוצמת החיזוק של בעל־ המעשה.
הרב ההוא סיפר לנו שהיהודי עליו הוא מְדַבֵּר, מצליח בכל מעשיו בצורה יוצאת־ דופן, וניכר עליו שסיעתא־ דשמיא מופלגת מְלַוָה אותו בכל דרכיו וענייניו.
אני־ עצמי, סיפר הרב ההוא, התפלאתי על כך, ולא ידעתי מה מְקורה וסיבתה של ההצלחה הנדירה שלו. אבל, כשהגעתי פעם לביתו, והייתי עֵד למעשה מופלא־ שבמופלאים, ידעתי שלא לחינם הוא זוכה לס"ד שכזו.
הדבר לא יהיה קל
עוד לפני שהגעתי לביתו, אמר לי בעל־ הבית שלאור המצב בשלום־ הבית הנעדר כיום מבתים רבים בעם ישראל, החליט לחזק ולבצר את העניין הזה בביתו־ הוא, ולהקפיד על ענייני שלום הבית – עד תום!
ידעתי שהדבר לא יהיה קל, וידעתי גם שאם אני מקבל על עצמי קבלה כל־ כך חשובה, הרי שגם היצר־ הרע לא יֵשֵב בשקט, ולא ישקוט על שמריו, וינסה להכשילני ולהצר את צעדיי, אבל עם כל זה קִבַּלְתִּי את הדבר על עצמי, ביודעי עד כמה זה חשוב לי, ולדורות הבאים אחריי.
ולא שבביתי היו בעיות מיוחדות בשלום־ בית; לא ולא. אבל רציתי לבצֵר את חומות הבית, ולהגן עליו מפני כל רוחות רעות, וידעתי שזו היא הדרך הטובה והיעילה ביותר.
אלה היו דבריו של בעל־ הבית שסיפר לרב ההוא שליט"א שאכן מיום שקיבל על עצמו לשמור על שלום־ הבית, הצליח בכך, ולא היו לו בעיות מיוחדות. עַד שהגיע יום ששי אחד, בשעות אחר־ הצהרים, אז נכח הרב בביתו, והיה עֵד להתרחשות.
יש להתחכם נגדו
מי אינו יודע שדווקא באותן שעות־ אחה"צ של ערב־ שבת נשבר לפתע הברז, ודווקא אז, לפני כניסת השבת, החליט הילד להפיל את בקבוק היין ולשוברו לרסיסים ולהפוך בכך את כל הבית.
כל מי שעיניו בראשו, רואה את היצר־ הרע המיוחד הפועל דווקא ברגעים קדושים אלה, ומשתדל בכל יכולתו לפגום בשלום־ הבית.
כאן הוא דואג לשבור את הברז, ושם לקלקל את מכונת הכביסה ואולי גם את מערכת התאורה, ובקיצור – להכניס מקלות בגלגלים.
והכל קורה דווקא ברגעים אלה, שהם הרגעים שבהם פותח היצה"ר את המשרד הראשי שלו. דווקא אז הוא מפעיל את כל פקידיו. עכשיו! זה הזמן המתאים!
אלה הרגעים של היצר הרע, בהם הוא מפעיל את כל כוחו, ועלינו להתחכם נגדו ולהיות ערוכים למלחמה זו. לדעת שאם הוא מפעיל שרירים, הרי שגם לנו ניתנו מלעילא כוחות מתאימים כדי שיהא סיפק בידינו להשתלט ולהתגבר עליו.
כאין וכאפס
והנה, באותו יום־ ששי שבו שהה הרב בביתו של האיש ההוא, אחזה עקרת־ הבית בקבוק שמן בידיה, ולפתע מעדה ברגליה, ונפלה ארצה, תוך שהיא מפילה גם את בקבוק השמן, שנשבר לרסיסים, לא לפני שֶׁטִּיפות־ שמן רבות הותזו ו'נמרחו' על הריהוט בסלון־ הבית, וכמובן שהרצפה הפכה להיות חלקלקה ומסוכנת.
היה ברור לי, ממשיך ומספר הרב, שבמקביל לסכנת־ ההחלקה מתעוררת עתה סכנה נוספת להתערערותו של שלום־ הבית. בקבוק השמן נשבר זמן קצר לפני כניסת השבת, וגם הילדים עדיין לא היו לבושים ומסודרים לשבת, ועתה לאחר שקרה מה שקרה, לֵך תדע מה תהיה גודל הסערה ועוצמתה…
אבל מה שקרה עד לרגע זה, היה כאין וכאפס למול מה שהתרחש בדקות הבאות. אם לא היה די בעצם שבירת הבקבוק, היא החלה לצעוק על בעלה בקול גדול 'מדוע שברת את הבקבוק'…
כל בני הבית עמדו משתאים לנוכח הטענות המוזרות הללו שנפלו עתה על ראשו של הבעל, שלא באשמתו, שכן כולם היו עדים לכך שלא הוא שבר את הבקבוק, אלא האישה!
אבל היא המשיכה לאבד עשתונות, וצעקה על בעלה בשצף קצף 'למה אתה עושה דברים כאלה דווקא לפני כניסת השבת; מדוע לא נזהרתָּ שזה לא יישפך', וכו'.
וכל זאת, כאמור, כשהבעל לא עשה מאומה!
חירף נפשו
כששמעתי את הטענות המוזרות שהיו בפי האישה, מספר הרב ההוא, לקחתי כמה צעדים אחורנית, כי הבנתי שעכשיו תפרוץ כאן אש־להבה, ולא רציתי להיות בתוכה, או חלק ממנה. אבל, הבעל הצדיק הזה, הפתיע אותי.
ולא פתח את פיו.
למרות צעקותיה הבלתי מובנות של האישה, והגם שהיה באפשרותו להשיב לה מנה אחת אפיים, בסגנון 'מה אַת רוצה ממני, האם אני שברתי את הבקבוק', וכל כיוצ"ב, העדיף הבעל לשים יד לפיו, ולא להגיב ולוּ במילה אחת.
כגיבור המצוייד בכלי־זיין, וכאמיץ לא יֵדע חת, חֵרֵף האיש ההוא את נפשו, ושתק!
ואני, מספר הרב, לא ידעתי נפשי מרוב התפעלות.
בליל שבת, לכשנרגעו הרוחות, שאלתי את בעל־הבית מהיכן לקח את הכוח הזה, שממש לא ניתן לתארו במלים, כדי להניח את המחסום לפיו? 'הרי היית נראה באותן דקות כמו מלאך', אמרתי לו; 'רק מלאך מסוגל לדברים כאלה'!
ואת תשובתו של בעל־הבית, צריכים לחרוט על לוח לבנו. ראשית, הגיב ואמר, הבנתי שעכשיו מגיע הניסיון הגדול, ובשמים רוצים לבדוק אותי ולראות אם אעמוד במה שקבלתי על עצמי לשמור על שלום הבית, והחלטתי שאני עומד בניסיון, ויהי מה!
וכפי שאמרנו, אדם כזה ראוי להימנות על 'שומרי משמרת הקודש', ולזכות לכל ההצלחות שבעולם, כפי שמבטיח ה'העמק דבר'.
החלטה ברורה
אבל תשובה נוספת היתה בפיו של אותו יהודי. וכך אמר: בְּשִׂיאָהּ של ההתקפה שבאה מצד רעייתי, חשבתי לעצמי: אם הגאון רבי עקיבא איגר היה נמצא כאן עכשיו לצידי, בבית, וכי הייתי משיב לאשתי על טענותיה הטיפשיות?
אם הגאון רבי עבדאלה סומך, רבו של ה'בן איש חי', או כל גאון אחר, היה שוהה בביתי באותו רגע, וכי הייתי מעז לדבר כנגדה דברים קשים?
בוודאי שלא. כי אם הייתי מגיב, היה הגאון ההוא עוזב את ביתי בזה הרגע!
ואז המשכתי לחשוב ואמרתי לעצמי שגם אם רבי עקיבא איגר או רבי עבדאלה סומך אינם נמצאים כאן, אבל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נמצא כאן איתי, כפי שנאמר 'איש ואשה זכו – שכינה ביניהם', ואם לא אתגבר על עצמי ואחזיר לאשתי כפי שמגיע לה, הרי הקב"ה יֵצֵא מן הבית שלנו!!!
המחשבות הללו הביאוני לידי החלטה ברורה ששווה לי להתגבר, ויהי מה! וברוך השם שצָלַחְתי את הניסיון הקשה הזה.
הרב שסיפר לנו את המעשה המופלא, סיים באומרו שעכשיו ניתן כבר להבין את סוד ההצלחה של בעל־הבית ההוא, שכן כפי דברי הנצי"ב בפסוק הנ"ל, אדם הנמנה על 'שומרי משמרת הקודש', זוכה לכל־טוב שבעולם!
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)